נניח ששני מתייעצת עם עומר, בעלה, האם היא יכול ללכת ללמוד השנה קורס שהיא מאוד מעוניינת בו. עומר סבור שאין להם את הכסף הדרוש לכך, ולכן לדעתו זה לא ניתן.

בתגובה אינטואיטיבית, אך מזיקה מאוד עומר עשוי לומר משהו כמו: “השתגעת שני?! את לא יודע את המצב שלנו?! זה פשוט לא אפשרי כרגע!!!”.

יש להניח שבמצב הזה שני תחוש פגועה מאוד, ותתהה לעצמה עד כמה הצרכים שלה חשובים לבעלה.

אבל, אם עומר יוכל להקשיב קודם כל לצורך של שני, ולבטא את ההקשבה הזאת, הוא יוכל לומר משהו כמו: “וואוו, שני, אני שומע שזה ממש חשוב לך, אני מבין שאת כבר מחכה לזה המון זמן, והיית רוצה לעשות את זה סוף סוף השנה. כשאני שומע את זה, אני כל כך רוצה לומר כן”.

אם עומר יאמר זאת בצורה כנה ואמיתית, יש להניח ששני תחוש בטחון בכך שאכפת לו ממה שהיא מרגישה.

ייתכן שהיא בעצמה תאמר משהו כמו: “חשוב לי שאתה רואה את זה, אני מבינה שכרגע זה לא אפשרי, אבל אני רוצה שנתאמץ על כך כדי שזה יתאפשר בקרוב”.

לחלופין, עומר, לאחר שהקשיב באמת, וביטא בכנות את הקשבתו ואת האכפתיות שלו, יוכל לומר – “ממש קשה לי לומר לך את זה, אבל לצערי אני לא חושב שנוכל לעשות זאת כרגע. אני מציע שנחשוב ביחד איך לחסוך, על מנת שזה יוכל להתאפשר בהקדם”.

ייתכן ששני תתאכזב, בגלל שלא תוכל ללכת לקורס, אבל, היא עדיין תחוש אהובה ובטוחה עם עומר, משום שהוא קשוב לה ולצרכיה. ההרגשה של נוכחות רגשית, מעניקה לזוגיות עוצמה שמחזקת את הקשר וגם את כל אחד מבני הזוג בפני עצמו.