ציינת שב”ה אתם חיים טוב ביחד. אני מעריך שבסך הכל, שניכם רוצים זה את טובת זו. אך בכל זאת, את מרגישה שבעלך אינו קשוב לקשיים שאת מעלה. ייתכן שהסיבה נעוצה באופן שבו את מביעה את קשייך.

פעמים רבות, כאשר אנחנו מדברים על דבר מה שמפריע לנו, אנחנו אומרים זאת בזמן של מתח, ובטון כעסני.

אנו עושים זאת משום שאיננו מודעים לכך, שרובה של התקשורת עובר, לא במילים, אלא בשפת גוף ובטון הדיבור. אם נאמר לילד דברי אהבה, בטון זועף ובקול רם, הוא יפרוץ בבכי, משום שיחשוב שאנחנו כועסים וצועקים עליו.

לכן,  כאשר את רוצה לומר לבעלך דבר מה שמפריע לך בקשר ביניכם, רצוי לשמור על מספר כללים:

1. קבעי איתו שיחה מראש. אמרי לו שאת זקוקה לזמן בו הוא יוכל להאזין לך בנחת. כך הוא יוכל להכין את עצמו, ולהגיע קשוב לשיחה.
2. שבו יחד ברוגע, במקום נעים עבור שניכם. אפשר להוסיף גם כיבוד, שמרכך את האווירה.
3. בקשי ממנו להאזין תחילה לדברים, ורק אח”כ להגיב.
4. אל תשתמשי בהכללות – ‘תמיד אתה…’, אלא דברי על הקושי אותו את רוצה להעלות.
5. הביעי את צרכיך, במקום לומר ביקורת.

לדוגמא – במקום לומר: ‘אתה כל הזמן מתעסק בענייני העבודה, אפילו כשאתה יוצא איתי, אתה כל הזמן מדבר בפלאפון’, אימרי לו: ‘אני זקוקה לזמן איתך, ורוצה להרגיש שכאשר אנחנו יוצאים יחד, אתה כולך איתי. כשאתה מדבר בפלאפון בענייני העבודה, זה פוגע בי, ונותן לי לחוש שהזמן איתי אינו מספיק חשוב בעיניך’.

כאשר תביעי את הדברים באופן הזה, בעלך לא יחוש מותקף, ולא יידחק לעמדה של התגוננות. באופן הזה, יגדל הסיכוי שהוא יקשיב לדברים ברוב קשב, וישתדל לעשות את השינוי הנדרש.