לדעתי, גם אם מדובר בבעיה תחושתית, שמובילה לאכילה בררנית, עדיין חשוב להרגיל אותו לאכול באופן נורמטיבי יותר. זו גם הסיבה שאני לא ממליץ מקפיד באופן קבוע להכין דווקא את מה שהוא אוהב, אלא מציע להתחשב בכל בני הבית, כאשר גם הוא, כמו כולם, יקבל מידי פעם את המאכלים האהובים עליו, אבל לעתים יצטרך להסתפק במאכלים אחרים, משום שבני הבית האחרים אוהבים אותם. מצד שני, לא מומלץ להכריח אותו לאכול מה שהוא לא אוהב. באופן כללי, הילד לא צריך להרגיש שהשאלה האם הוא יאכל או לא, היא אינטרס של הוריו. הצורך באכילה הוא צורך טבעי, ורק כשההורים מתחילים להפעיל לחץ על הילד בנושא האכילה, הוא נוטה להפוך זאת למאבק כח מולם. במקרים קיצוניים מאבקי הכח מתפתחים עד כדי הפרעת אכילה, ולכן כדאי להימנע מראש מלהיכנס למאבקים האלה. במקום זה, אני מציע להגיש את האוכל שהכנת לכולם, ולהציע לו לאכול, ובמידה והוא מסרב, אפשר להציע לו לאכול לחם עם משהו. ההנחה היא שיהיה לו קשה לראות את כולם אוכלים אוכל מבושל, כשהוא צריך לאכול לחם פשוט, ולכן לאט לאט הוא יסכים לנסות. גם אם לא, זה לא יתגמל את המקום הבררני. לעומת זאת, במידה והוא מסכים לנסות מחדש משהו שהוא לא כל כך אוהב, אני ממליץ לתגמל אותו בשבח או אפילו במאכל אהוב לקינוח. בהצלחה.