תקשורת זוגית היא ללא ספק אחד הנושאים המדוברים ביותר ביחס לזוגיות. מוסכמה נפוצה ביחס לכך היא החשיבות העליונה של התקשורת הגלויה והכנה, והצורך לדבר על כל דבר ולא ‘לטאטא מתחת לשטיח’.

קלישאה נפוצה ביחס לזוגיות גורסת כי כאשר ‘מטאטאים’ הכל ‘מתחת לשטיח’, בסופו של דבר השטיח ‘מגיע לתיקרה’, ולא משאיר מקום לשום דבר אחר בבית.

מצד שני, לא פעם מעירים לי בהקשר זה שכאשר אנחנו שומעים על אופי הזוגיות שהיתה נפוצה לפני כמה עשרות שנים, נראה שקיומן של שיחות פתוחות והבעה רגשית לא היו תנאים הכרחיים לקיומה של זוגיות טובה. רבים מהסבים והסבתות שלנו, כמעט ולא שוחחו ביניהם שיחה זוגית באופן אליו מטיפים רבים בדורנו, ובכל זאת לא פעם חיי הנישואים שלהם היו יציבים ומשביעי רצון.

אם כך – האם תקשורת זוגית טובה כוללת בהכרח דיבור גלוי ופתוח על כל מה שמפריע, או שיש מקום לוויתורים והבלגה בחיי הנישואים, גם אם הם כרוכים בהדחקה של בעיות וקונפליקטים?

התשובה אינה חד משמעית, במחקרים שערך פרו’ ג’ון גוטמן, הוא גילה שכשם שתקשורת גלויה לא בהכרח מביאה לנישואים טובים, כך גם חוסר תקשורת על הדברים שמפריעים, אינו גורם באופן אוטומטי להרס הנישואים.

ישנם זוגות שבוחרים להבליג ולא לדבר על מה שמפריע להם, ובכל זאת בונים זוגיות טובה ויציבה. הם סבורים שעדיף להתמקד במה שחיובי בתוך הקשר, ולהבליג על השאר, מבלי לפגוע בבן או בת הזוג על ידי אמירות ביקורתיות, או לדרוש ממנו שינוי באופן בלתי פוסק. הם לומדים לקבל את בן או בת הזוג כפי שהוא ולשמוח במעלותיו. המחקר מורה שזוגות כאלה קיימים ואף מצליחים לבנות חיי נישואים טובים ומאושרים.

השאלה האם לדבר או לא לדבר תלויה בשאלה מה טוב עבור שני בני הזוג. אם שניהם אנשים שזקוקים לדיבור ושיחה על כל מה שמפריע, חשוב מאוד שהם יאפשרו את הדבר זה לזו, ויפתחו מיומנויות תקשורת זוגית טובות, אבל אם לשניהם נח עם ההבלגה וההתמקדות בהתבוננות החיובית, אין כל סיבה לכפות עליהם לדבר על הדברים.

יוצאים מכלל זה דברים שאין שום דרך לבן או בת הזוג לשנותם, כגון דברים מהעבר, מראה חיצוני, רקע משפחתי וכדומה. אין כל תועלת בדיבור על הדברים האלה, אלא להיפך – נגרם מכך נזק גדול. לדוגמא: אין שום תועלת בכך שאדם יידע שהמראה החיצוני שלו אינו מוצא חן בעיני בת זוגו, משום שאין דרך לשנות זאת, והדיבור על כך יוצר פגיעה חריפה שקשה להשתחרר ממנה גם כעבור שנים.