מריבות בין אחים – איך להפוך את המריבה להזדמנות ללמידה חברתית?
מריבות בין אחים - איך להפוך את המריבה להזדמנות ללמידה על פתרון קונפליקטים?
הסיבות לקיומן של מריבות בין אחים
זה לא סוד שבכל משפחה קיימות מריבות בין אחים. הרבה מזכרונות הילדות הפחות נעימים של כל אחד מאיתנו, מלוות במריבות הללו עם אחינו ואחיותינו.
העובדה שהתופעה נפוצה כל כך, מעלה צורך להבין מה גורם לכך שאחים, שבסך הכל אמורים לאהוב אחד את השני, רבים כל כך הרבה.
חלק גדול מהסיבה למריבות היא המלחמה של כל אחד מהילדים על המקום שלו בבית. כל אחד רוצה להרגיש שיש לו מקום משמעותי, וכאשר הוא מרגיש שמקומו מתערער מסיבה כלשהי, הוא יילחם על כך.
סיבה נוספת, שעליה אני רוצה לשים את הדגש היום, היא ההתנסות ביחסים חברתיים. האחים מהווים מקור ההתנסות הראשון של הילד לתפקוד חברתי, ודרך מערכת היחסים איתם הוא לומד כיצד משתלבים בקבוצה, כיצד עומדים על שלך ומתי דווקא נכון לוותר ולהתפשר.
ההתנסות הזו היא חשובה מאוד עבור הילד, וכאשר מנהלים נכון את המריבות בין האחים, ניתן להפוך גם אותן להתנסות יעילה, שתלמד את הילד איך לפתור קונפליקטים גם בעתיד. בהמשך המאמר אסביר כיצד ניתן לעשות זאת.
האם נכון להתערב במריבות בין האחים
אחת השאלות הראשונות שצריך לשאול היא האם ומתי נכון להתערב במריבה. יש מנחי הורים רבים שממליצים להורים לא להתערב כלל, אלא אם ישנו סיכון כלשהו לאחד הילדים. בגישה זו יש צד של אמת, משום שפעמים רבות הילדים משתמשים במריבה על מנת להשיג תשומת לב באופן שלילי.
לדוגמה: קרן מנהלת שיחת טלפון ופתאום שניים מילדיה מתחילים לריב זה עם זו. סביר להניח שהם עושים זאת כדי לגרום לה לסיים את השיחה ולהתפנות אליהם. על מנת שלא ללמדם שהדבר משתלם, כדי שלא לעודד אותם לחזור על כך, יש הגיון רב בטענה שעליה להימנע מלעצור את השיחה ולהתערב.
מצד שני, שימוש קיצוני מידי בגישה הזו יחמיץ את ההזדמנות הגדולה שטמונה במריבה – כמו שכתבתי למעלה, המריבה היא הזדמנות ללמידה כיצד פותרים קונפליקטים באופן יעיל.
לכן, אם ההורה מניח שהילדים אכן יצליחו לפתור את הדברים ביניהם, עדיף שלא יתערב. במידה והוא סבור שהם לא יצליחו לעשות זאת, ובסופו של דבר מה שיקרה הוא ש’חוק הג’ונגל’ יופעל והחזק ינצח, הוא צריך להתערב כדי למנוע זאת, אך רצוי שהוא יעשה זאת באופן שאתאר כאן.
איך להפוך מריבה ללמידה
במידה וההורה מזהה שהילדים אינם מצליחים לפתור את הדברים לבדם, או שהוא מזהה הזדמנות ללמד אותם עקרון חשוב בפתרון קונפליקטים – זה הזמן להתערב. ההתערבות הזאת לא תעשה כ’שופט’ שבא להכריע מי צודק, וגם לא כ’שוטר’ שבא רק כדי לסיים את המריבה. הגישה הנכונה היא להתערב כ’מגשר’ שיסייע לילדים לנהל שיחה יעילה וללמוד כיצד לנהל את הקונפליקט באופן מיטבי.
הסיבה שחשוב שלא להיות שופט, היא משום שמריבות בין אחים הן תולדה של מערכת יחסים שלימה ורבת פנים ביניהם. במקרים רבים אין לנו את התמונה השלימה ואנחנו לא יכולים לדעת ולשפוט משפט צדק.
לדוגמה: ייתכן שראינו שאח גדול היכה את אחותו הקטנה, ואנחנו מזועזעים ובאים לגעור בו, אבל לא לוקחים בחשבון שלפני כן היא הציקה לו במשך שעה ארוכה ועשתה הכל כדי להוציא אותו מהכלים. כמובן שאין לנו כוונה לאפשר אלימות, אבל אם נתערב באופן חד-צדדי, הילד שהיכה ירגיש חוסר צדק ויתקשה לקבל את דברינו וללמוד מהם לעתיד.
במקום זה, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להפסיק את האלימות. את זה נעשה על ידי הוראה סמכותית, ובלי להיכנס לשיפוט מי צודק.
לאחר מכן, נעשה בין הילדים מעין תהליך של ‘גישור’, שבו נאפשר לכל אחד מהילדים לומר את הגרסה שלו למה שקרה, תוך כדי שאנחנו מקפידים שהשני יקשיב ולא ייקטע אותו. אם הילד מתקשה שלא להתערב, נסביר לו שאנחנו רוצים לשמוע כל אחד מהם באופן שלם, ולכן נשמע עכשיו את אחיו, ואח”כ נשמע אותו ונקפיד שגם דבריו יישמעו במלואם. רק אחרי ששמענו את שני הצדדים, וסייענו להם להקשיב אחד לשני, נבקש מכל אחד להציע פתרון שיתאים לדעתו לשני הצדדים.
לדוגמה: דביר ועוז רבו על התור להטיס את הרחפן החדש שקיבלו במתנה. המריבה התדרדרה במהירות לאלימות, ואבא שלהם מיהר להפריד ביניהם. לאחר שהפסיק את האלימות, הוא התיישב איתם וביקש מדביר להסביר מה קרה. הוא אמר לעוז שהוא מבקש ממנו להקשיב לדביר בלי להפריע לו, והבטיח שמיד לאחר מכן הוא יבקש מדביר שיקשיב גם לו.
דביר הסביר שהוא תפס ראשון את הרחפן ולכן מגיע לו להטיס ראשון. האב הקשיב לו, וסיכם את דבריו, ואז פנה לעוז וביקש ממנו להסביר את עמדתו. עוז אמר שזה נכון שדביר תפס ראשון, אבל הוא תמיד מנצל את זה שהוא מהיר יותר, ואח”כ לוקח את המשחק החדש ומשחק בו שעות ולא נותן לעוז. האב סיכם גם את הדברים של עוז.
לאחר מכן הוא פנה לשניהם ושאל מי יכול להציע הצעה לפשרה שלדעתו גם השני יכול להסכים לה. דביר הציע שהוא ישחק במשך שעה ואז ייתן לעוז. עוז אמר שזה לא הוגן שהוא ישחק שעה, כי גם הוא ממש מחכה להטיס. אבא שאל את עוז כמה זמן הוא היה רוצה לתת לדביר, ועוז אמר 10 דקות. דביר אמר שהוא אינו מסכים ל-10 דקות, כי זה קצת מידי, אבל הוא מסכים שזה יהיה חצי שעה. עוז הקשיב ולבסוף החליט להסכים.
לסיום הסביר האב לשני האחים שהדרך לפתור מחלוקות אינה דרך אלימות וכח, אלא דרך שיחה כזו, שבה כל אחד מקשיב לשני, ולאחר מכן כל אחד מציע פשרה שלדעתו הוגנת גם כלפי השני, וכך מחליטים ביחד.
באופן הזה האב הפך את המריבה ללמידה חברתית משמעותית, ולאחר שיחזור על כך מספר פעמים, גם דביר ועוז יילמדו לתקשר ביניהם בצורה יעילה יותר, במקום לפנות למריבה ולאלימות.
מאמרים נוספים בנושא חינוך ילדים
הקורסים שלנו
