עד כמה שזה נשמע קשה – הדרך היעילה ביותר להגיב לביקורת היא… לקבל אותה!
זה נשמע אולי מוזר וקשה ליישום, אבל התגובה ההגנתית אינה יעילה, ובודאי לא התקפת הנגד.
כמובן, אין לי כוונה לומר שצריך לקבל את הביקורת במלואה, אבל כדאי מאוד לחפש משהו מסויים שבו את/ה יכול/ה לקבל את הביקורת.
לדוגמה: במצב שתיארנו למעלה שבו הבעל מבקר את אשתו על כך שהיא תמיד מאחרת, היא אינה חייבת להסכים על כך שהיא תמיד מאחרת, אבל היא כן יכולה לומר: ‘אתה צודק, איחרתי ולא זכרתי להודיע, ואני בטוחה שזה לא היה לך נעים’. אם האישה מרגישה שההכללה שהבעל עשה (‘תמיד את מאחרת’) אינה הוגנת, הזמן לדבר על כך הוא בשיחה רגועה, ולא בזמן כעס.
לכן, בזמן עצמו מומלץ להגיב כמו שתיארתי כאן, ובערב, כשיושבים ‘על כוס קפה’, היא יכולה לומר לו: ‘אתה יודע? הבוקר כשאמרת שאני תמיד מאחרת הרגשתי שזה לא הוגן.
אני עושה המון מאמצים להגיע בזמן, ואני מאוד משתפרת בזה, וחשוב לי שלא תאפשר לכל פעם שבה אני מאחרת לבטל את כל המאמצים האלה’. כאשר הדברים נאמרים בשעה רגועה, ללא כעס, יש סיכוי הרבה יותר טוב שהבעל יקבל את הדברים ויתנצל על ההכללה.
דוגמה נוספת – הפעם לגבי הבעל: כאשר האישה כועסת על בעלה על כך שהוא לא ענה לטלפונים שלה במשך היום, אין טעם שהוא:

1. יתגונן (‘למה את אומרת שאני לא עונה, הרי עניתי לטלפון שלך בצהריים’).
2. יתקרבן (‘למה תמיד את מתקיפה אותי, את לא רואה כמה אני מתאמץ?!’).
3. או יתקוף אותה בחזרה (‘אפשר לחשוב שאת עונה לטלפונים’).

במקום זה עדיף שהוא פשוט יקבל את הביקורת או את חלקה. הוא יכול לומר משהו כמו: ‘את צודקת, אני בטוח שלא היה לך נעים להתקשר שוב ושוב ללא תשובה, אני מתנצל שהייתי כל כך עסוק ולא עניתי’. אם בכל זאת הוא מרגיש שהביקורת לא היתה הוגנת, הזמן הנכון לומר זאת הוא כאשר הכעס נרגע ואז ניתן לשוחח ביעילות.