כשנולד לנו ילד חדש אנחנו יודעים שבטרם יהפוך לאדם בוגר, עליו לעבור שלבי התפתחות רבים, כאשר כל שלב דורש למידה והשקעת מאמץ. לכן, לא נמצא הורים בריאים בנפשם שיתאכזבו למראה התינוק השוכב במיטה ללא מעש. ההיפך הוא הנכון, ההורים מלאים באושר משום שהם יודעים שהתינוק חסר האונים, עוד יגדל ויהיה בוגר לתפארת. חלומות רבים קשורים בתינוק החדש, אבל אף אחד אינו מצפה שהם יתגשמו מיד.

לעומת זאת, כשמדובר בחיי הנישואים, רבים מתחתנים מתוך ציפייה לא מציאותית, שעם לידתה של מערכת הנישואים החדשה, היא תתפקד כמערכת נישואים בוגרת ובשלה. לאשליה זו ישנם יתרונות רבים, משום שהיא מאפשרת לנו את האושר הגדול שאנו חשים תחת החופה, בעת שאנחנו בטוחים שכל החלומות שלנו עומדים להתגשם, אבל מצד שני יש בו גם סכנות, משום שלא מעט זוגות מתאכזבים כאשר הם מגלים שהחלום דורש שיפוצים לא קלים, בטרם יתממש במלואו.

לכן, חשוב לדעת שממש כמו הילד, גם הנישואים עוברים תהליך של התפתחות, כאשר לכל שלב יש חשיבות רבה, והוא מגדל אותנו לקראת השלב הבא. יש מקום לאושר שאנו חשים תחת החופה, משום שחיי נישואים יכולים לגדל אותנו ולספק לנו תחושת מיצוי עצמי ואושר רב, אבל לשם כך אנחנו נדרשים לעמל משותף של בניה והתקדמות משלב לשלב.

על מנת לאפשר לנו לפתח את החלום הזוגי, בטרם נצלול אל תוך ההתמודדות והעמל, נטע בנו ריבונו של עולם מנגנון נפשי מופלא, שגורם לנו לראות בתחילת הנישואים כמעט אך ורק את הטוב שבבן או בת הזוג. זהו מנגנון בעל חשיבות רבה, משום שהוא מאפשר לזוג הצעיר להתאהב אחד בשניה, וליצור מעין גן עדן משותף, שבו יש רק ‘אני ואת’, וכביכול אין שום דבר אחר. החוויה החזקה הזאת, חשוב מאוד כדי לספק לנו את האנרגיה הדרושה בהמשך הבניין הזוגי.

זוהי הסיבה שאנחנו רואים זוגות צעירים רבים שאינם רואים כביכול שום דבר סביבם, ומרכזים את כל האנרגיות שלהן זה בזו. חשוב שגם הוריהם של בני הזוג יבינו שבני הזוג לא הפכו לפתע לאטומים לסביבתם, אלא הם עסוקים בבניין הקן שלהם, ולכן האנרגיה כולה מופנית פנימה, אל תוך הקשר הזוגי. זהו תהליך טבעי ומבורך, ואין צורך להיבהל ממנו.

יחד עם זאת, דווקא משום שאצל מרבית הזוגות הדברים נראים בשלב זה ורודים ויפים, הם אינם עוסקים בבניין של כלים לפתרון קונפליקטים, משום שעדיין כל אחד מבני הזוג מוכן לוויתורים, כדי להימנע מקונפליקט שיפגום את התחושה הנפלאה. כאשר אחד מבני הזוג מזהה תכונה מסוימת שמפריעה לו אצל השני, הוא נוטה להתעלם מכך, ולהתרכז בתכונות הטובות ובהנאה מהקשר.

יחד עם זאת, מתחת לפני השטח, ישנם דברים שמתחילים להפריע, אך הם עדיין לא מקבלים את תשומת הלב. מבחינה מסוימת אפשר לומר שהלוואי שהיה כך תמיד, משום שאם היינו מצליחים תמיד לראות רק את הטוב בבן זוגנו, יש להניח שהיינו מאושרים הרבה יותר, אבל מצד שני, דווקא בקונפליקטים ישנה הזדמנות לצמיחה, משום שכאשר אדם מזהה תחום מסוים שאינו עובד כשורה בקשר הזוגי, ישנה אפשרות של עבודה משותפת וצמיחה. לכן, לאט לאט מופיע מנגנון נוסף, שגורם לבני הזוג לעמוד על ההבדלים, וכך מתחילה התפכחות מהחלום הוורוד שבו הזוג היה שרוי עד כה.

אצל כל זוג זה קורה בשלב אחר, אבל זוגות רבים חווים בשלב מסוים, לאחר שמתפכחים מהחלום הראשוני, תקופה לא קלה של מאבקי כח וקונפליקטים. בני הזוג שגילו את ההבדלים ביניהם, מתחילים ללחום כל אחד על שלו, ולנסות לשנות זה את זה, בהתאם לדמות בן הזוג האידיאלי שציירו לעצמם בני הזוג בטרם נישאו.

כאמור, בני הזוג מגיעים לשלב זה מבלי שהכינו בתחילה דרכים יעילות לפתרון קונפליקטים, ולכן התחושות העיקריות המלווה את השלב היא אכזבה, עלבון וחרדות לגבי ההמשך. לא מעט זוגות מעלים בשלב זה לראשונה גם את המילה גירושין על דל שפתותיהם, וגם אם אינם מעיזים לבטא זאת, המחשבה על כך נוטה לחלוף בראש מידי פעם. הפער בין התקופה הראשונה, לתקופה זו קשה מאוד, והוא תופס את בני הזוג לא מוכנים.

על מנת להיערך נכון לשלב זה, חשוב קודם כל לדעת שזהו שלב נורמאלי, שברמה זו או אחרת מלווה זוגות רבים לאחר תקופת ההתאהבות הראשונית. כאמור, שלב זה נועד על מנת שבני הזוג יזהו את ההבדלים ביניהם, וילמדו לפתח חיים משותפים, על אף ומתוך ההבדלים הללו.

חשוב מאוד לקבוע זמנים לשיחה משותפת, ולא לנהל את כל הקונפליקטים רק מתוך כעס ומריבה. הכעס גורם לקונפליקט לצוף, אבל לא מאפשר פתרון אמיתי, ולכן לאחר שנרגעים מהכעס חשוב מאוד לשבת יחד ולשוחח ברוגע על הדברים. אני ממליץ מאוד להתחיל שיחה זו מכך שכל אחד יאמר כיצד הוא מבין את עמדתו של בן הזוג, ולאחר ששתי העמדות הובנו כראוי, יציע כל אחד מבני הזוג פתרון שיכלול התייחסות לשתי העמדות.

לדוגמא: אם בני הזוג מוצאים את עצמם בקונפליקט סוער לגבי תדירות הביקור אצל ההורים, כאשר הבעל מעוניין להקדיש לבניין התא המשפחתי החדש, ולהישאר בבית ככל האפשר, והאישה לעומתו מתגעגעת להוריה ומעוניינת לנסוע אליהם בכל שבת, אני ממליץ לבני הזוג לשבת יחד, כאשר כל אחד ינסה להסביר את עמדת השני ככל האפשר, עד שבן הזוג יאשר שאכן דבריו הובנו, ולאחר מכן ינסו בני הזוג למצוא פתרון שיענה על צרכי שניהם. פתרון כזה יכול להיות למשל לנסוע להורים, אבל להשתדל למצוא שם זמן משותף משמעותי רק לבני הזוג, או לנסוע בתדירות נמוכה יותר מרצונה של האישה, אך גבוהה ממה שהבעל מעדיף.

חשוב לציין שגם אם אתם ממש בתחילת הנישואים, ובכל זאת חווים קשיים רבים, אין זה אומר שהנישואים שלכם אינם טובים, אלא ייתכן שאתם נדרשים לבנות כבר עכשיו את הכלים לפתרון הקונפליקטים, ואת הכוחות שיעזרו לכם לבנות את החיים המשותפים בצורה טובה יותר.

במידה ואתם נתקלים בקונפליקטים סוערים חוזרים ונשנים ומתקשים מאוד לפתח שיחה יעילה שתועיל לכם לבנות את הדברים טוב יותר, אני מציע לכם שלא לחכות, ולגשת כבר עכשיו לייעוץ זוגי. המתנה ממושכת מידי, מבלי למצוא פתרון, עלולה לשחוק את הקשר הזוגי באופן שיהיה קשה לשקמו, ולעומת זאת ייעוץ בשלב כזה, בו התסכול והמרירות עדיין לא השתרשו, עשוי להיות קצר בהרבה ממה שיידרש במקרה שמערכת הנישואים תמשיך כך, וכך יחסך מכם סבל רב ומיותר.