שאלה:
בעלי הוא גבר טוב מאוד והוא מפרנס אותנו בכבוד, אבל הוא קר נורא. הוא כמעט ולא אומר לי שהוא אוהב אותי וגם לא מחמיא לי. וכשאני מעירה לו על זה, הוא נהיה יותר קר ואומר לי שזה האופי שלו וככה הוא והוא לא יכול להשתנות. אני אישה מאווווווד חמה וזה ממש קשה לי. נורא חסר לי היחס הזה שאני כל כך צריכה . והבעיה היא שלאנשים זרים הוא יודע להחמיא ואני שואלת אותו אולי אני עשיתי משהו רע שדווקא איתי אתה כל כך קר והוא אומר לי שהוא לא יודע על מה אני מדברת שהוא תמיד קר וככה זה האופי שלו ושלא עשיתי שום דבר רע פשוט זה הוא ! ואני שואלת אותו אתה אוהב אותי והוא אומר לי כן, ואז אני אומרת לו אז למה קשה לך להראות את זה ולהגיד לי והוא אומר שמה לעשות ככה הוא והוא לא יכול להשתנות. אני ממש לא יודעת מה לעשות זה ממש לא פשוט לי כאישה אוהבת וחמה לחיות ככה. כשאני שואלת אותו למה הוא כזה הוא אומר לי שאמא שלו אף פעם לא אמרה לו שהיא אוהבת אותו אף פעם לא חיבקה אותו וככה הוא גדל בבית קר שלא מראים שאוהבים אז אם הוא לא מראה זה לא אומר שהוא לא . וכשאני מנסה להסביר לו שבנישואים חייבים את זה ושאישה צריכה לשמוע את זה לא מספיק שהיא תדע הוא לא מבין אותי. בבקשה אני ממש חייבת הדרכה מה עושים כי אני כבר נשברת .
תשובה:
על פי פתיחת מכתבך, אני מבין שיש לך הערכה רבה לבעלך.
יחד עם זאת, את מתארת מציאות שגורמת לך סבל רב, משום שחסר לך דבר שמהווה צורך מאוד משמעותי בחייך.
אני מציע לך לשנות את הגישה שבה את פונה אליו – לאורך מכתבך את מתארת שיחות שבהן את מסבירה לבעלך שהוא צריך לנהוג אחרת, והוא מסביר לך שהוא אינו יכול, משום שכך התרגל בביתו. התחושה שנוצרת היא שהוא נמצא בעמדה מתגוננת, משום שהוא חש שאת מאשימה אותו.
במקום זה, אני מציע לך להביע בפניו את מצוקתך, מבלי להפנות אליו אשמה. הסבירי לו שאת מבינה שקשה לו מאוד להביע רגש, ואינך באה אליו בטענות, אבל חשוב לך שיידע שהדבר מאוד חסר לך וגורם לך סבל רב.
אמנם לכאורה, זה מאוד דומה למה שאת כבר אומרת לו, אבל, כאמור, מתגובותיו של בעלך, נראה שהוא חש ביקורת ולכן מתגונן. כאשר אדם נמצא במצב של התגוננות, הוא אינו מסוגל להקשיב באמת לצרכיו של זולתו.
לכן, נסי למעט ככל האפשר בביקורת, ולהבין אותו כמה שיותר, אבל מצד שני המשיכי להביע את הקושי שלך עם המציאות הנוכחית.
אם בכל זאת, גם כאשר הוא לא יחוש צורך להתגונן, הוא ימשיך ויאמר שהוא אינו מסוגל להביע רגשות, המשיכי להבין אותו, ואימרי לו שכיוון שאת מבינה שהוא באמת אינו מסוגל לכך, ומצד שני הדבר כל כך חסר לך, את מבקשת ממנו מאוד שיבוא איתך לייעוץ זוגי, כדי למצוא את הדרך לחיות ביחד בצורה הטובה ביותר, מתוך התחשבות בצרכי שניכם.
אני מאמין שככל שתצליחי שלא להשתמש בלשון מאשימה, אלא להביע הבנה לקושי שלו, ביחד עם האמירה שמתייחסת לצרכים שלך, יעלה הסיכוי שהוא יסכים למצוא ביחד איתך את הפתרון לבעיה.