זוגיות טובה – עקרונות וכלים מעשיים
הקדמה
זוגיות טובה היא אחד הדברים שמשפיעים יותר מכל על תחושת הרווחה והסיפוק שאדם מרגיש בחייו. לעומת זאת, כאשר אדם אינו זוכה בכך, אלא חווה זוגיות רוויית מתחים וכעסים, הדבר גורם לפגיעה אנושה באיכות החיים בכל התחומים.
במאמר זה אסקור מספר עקרונות וכלים להשגת זוגיות טובה שמשמרת ומצמיחה את האהבה בין בני-הזוג. זוגיות כזו תורמת לאיכות החיים של שני בני הזוג וגם של ילדיהם.
בזוגיות אין רק צד אחד שצודק
כל זוג, גם הזוגות האוהבים ביותר, חווים מידי פעם וויכוחים על נושאים טעונים. במהלך הוויכוחים האלה, נוטה כל אחד לדבוק בעמדתו ולהתבצר בה. השאלה העיקרית שבני הזוג עוסקים בה היא – מי צודק? כאשר כל אחד מנסה להוכיח לשני שהוא טועה והצדק איתו בלבד.
במצב הזה הוויכוח רק הולך ומסלים ללא פתרון. ככל שהנושא הוא משמעותי יותר עבור בני-הזוג, הם ייתקשו להגיע להבנות. כל צד יחוש שהוא נלחם על דבר רב-ערך ויתקשה לוותר על עמדתו.
אז מי באמת צודק?
האמת היא שכמעט אף-פעם אין רק צד אחד שצודק. הצדק נמצא תמיד בחיבור שבין שתי הדעות. כבר לפני 900 שנים כתב הרמב”ם על ‘דרך האמצע’ העוברת בין ערכים מנוגדים. לדוגמא: לא טוב להיות קמצן, אבל גם פזרנות יתר אינה תכונה מושלמת – שילוב הטוב שבפזרנות, עם האיזון שבנטייה המסוימת לשמירת הממון, יביא את מידת הנדיבות, שהיא הרצויה.
נדגים את זה בנושא נפוץ בתחום הזוגי: אישה שסבורה שצריך להציב גבולות ברורים לילדים, ואילו בעלה רך יותר. מה האמת? האמת היא שגבולות הם דבר חשוב והכרחי בחינוך הילדים, אולם לעתים נדרשת גמישות. החינוך ייבנה בתפארתו דווקא אם תצליחו לשוחח ביניכם מתוך הקשבה אמיתית, כאשר כל אחד מכם ישתדל ללמוד את נקודת המבט של זולתו. כך תתרמו כל אחד את חלקו ותגיעו ביחד לדרך שלימה ומקיפה יותר. כך תרוויחו שיפור גם בתחום הזוגי וגם בחינוך הילדים.
הדבר דורש היפוך של ההרגל. בדרך כלל אנחנו נוטים לחפש את הטעות בדברי מי שמתווכח איתנו. אנחנו רוצים להיות המנצחים בוויכוח. אבל, הקשבה יעילה תוביל אותנו לזהות דווקא את נקודות האמת בדברי השני. אם תצליחו לעשות כך, יש סיכוי טוב שתגיעו להסכמה עקרונית על חלקים רבים. נקודות המחלוקת יצטמצמו והרבה פעמים אפשר יהיה לגשר גם עליהן.
גיבוש עמדה, המשלבת את שתי העמדות, תהיה בדרך כלל שלימה יותר, ושניכם תרגישו טוב עם ההחלטה. דווקא העמדה השלישית, שמשולבת משתי הדעות, ונותנת מענה לצרכים של שני בני הזוג, הופכת את התקשורת הזוגית לכלי רב עוצמה, שמבטא חיבור אמתי בין בני הזוג.
לשם כך נדרשת מיומנות טובה של ניהול תקשורת זוגית נכונה. תוכלו לקרוא על-כך במאמר אחר שכתבתי בנושא. לחצו על הקישור כדי לקראו.
האם את/ה שם בשבילי?
זוגיות טובה מתרחשת כאשר שני בני-הזוג חשים שצרכי הליבה שלהם נענים במסגרת הקשר. סו ג’ונסון – שפיתחה שיטה לטיפול זוגי ממוקדת רגשות – טוענת שעל מנת שאנשים יחושו כך בתוך קשר הם צריכים להרגיש מהשני שלושה דברים. לצורך הזכירה, היא הגדירה ראשי תיבות של המילה Are, מתוך השאלה ‘?Are you there fo me’ (האם את/ה שם בשבילי?).
Acceptance – קבלה – החוויה שהשני מקבל אותי כמו שאני. גם אם מידי פעם הוא משוחח איתי על דברים שהיה רוצה לשפר, החוויה הבסיסית היא של קבלה. בניגוד לכך, כאשר אדם חש שהשני פוסל אותו ושולל תכונות בסיסיות שלו, הוא יחוש בודד ודחוי.
Responsiveness – היענות – התחושה שהשני קשוב לצרכי ומעוניין להיענות להם. גם אם לא תמיד ישנה אפשרות להיענות לכל צורך, החוויה הבסיסית צריכה להיות שיש רצון ונכונות להיענות. היענות משלבת בין הקשבה עמוקה לצורך, אמפתיה ואכפתיות, ומתוך כך מוטיבציה להיענות למה שאפשרי.
Engagement – מעורבות – התחושה שהשני מעורב רגשית כאשר אני משתף אותו בחוויה, קושי או צורך. לעומת זאת, כאשר התחושה היא שהשני מוכן לפנות רק מעט מאוד פניות רגשית לחוויות ורגשות השני, תיווצר תחושת בדידות ותסכול.
ככל שתלמדו לפעול על פי העקרונות האלה זה כלפי זו, כך תחושו זוגיות מספקת ויציבה יותר. אם אתם חשים שהמרכיבים האלה לא מספיק חזקים אצלכם, חשוב לעבוד על כך ולשפר, כדי ששניכם תרגישו טוב זה עם זו.
80% אווירה טובה
נקודה משמעותית נוספת, היא האווירה הכללית, עליה שומרים בבית. קשה לתאר עד כמה תשומת הלב שלנו לאווירת הבית, יכולה להשפיע על הקשר הזוגי, ועל ההתפתחות הבריאה והתקינה של הילדים.
כמובן, אצל אף זוג אין 100% מהזמן אווירה חיובית. אחד מבכירי חוקרי הזוגיות בעולם – ג’ון גוטמן – הוכיח במחקריו שזוגיות יכולה להיות טובה ויציבה גם אם יש מתחים מידי פעם. לדבריו, אם לפחות ב80% מהזמן המשותף האווירה היא טובה וחיובית, זוגות יכולים לספוג 20% זמן מתוח יותר. אם היחס בין זמני הריחוק הרגשי לזמני הקרבה הוא פחות מ80%, חשוב לתקן זאת.
חז”ל הגדישו את חשיבות האווירה החיובית, כאשר עסקו בכוחם של החיוך והמילה הטובה. “אמר רבי יוחנן, טוב המלבין שיניים לחברו, יותר ממשקהו חלב”, כלומר, אדם שמחייך לחברו, מעניק לו בכך תחושת סיפוק ושמחה, שהיא במקרים רבים, צורך גדול יותר ממזון.
בדומה לכך, אמר רבי יצחק: “כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך באחד-עשרה ברכות”. כלומר, אדם שנותן צדקה לעני, ומסייע לו בצרכיו הגשמיים, עושה בכך מעשה חשוב מאוד, ומתברך בברכות רבות. אבל, הנביא ישעיה, כאשר הוא מדבר על המסביר פנים לעני, ונותן לו ברצון, מתייחס לסוג אחר של שובע – שובע נפשי, ולכן הוא מוסיף ברכות רבות על ראשו של האדם הפונה במילים רכות ונעימות לעני.
כל אחד מאיתנו יכול לדמיין כיצד היו נראים חייו אילו כל צרכיו הפיזיים היו מסופקים, אבל האנשים סביבו היו חסרי סבלנות וכעוסים כלפיו, ולעומת זאת, קל לחוש את הסיפוק והשמחה שבחיים לצד אנשים שמסבירים לנו פנים ומשדרים לנו אהבה. לכן, חשוב מאוד לדאוג לכך שרובה של התקשורת בין בני הזוג, תהיה מתוך אהבה והסברת פנים.
לפני שנכנסים הביתה, כדאי לזכור זאת, ולחשוב על כמה מילים טובות שאפשר לומר לבן או בת הזוג. גם אם מדובר במילים שכבר חזרו על עצמן פעמים רבות, יש להן עדיין את הכח הממלא, והן יוצרות רעננות ואושר בחיים המשותפים. בית כזה, מקרין גם על הילדים, והם גדלים מלאי בטחון ושלווה.
לדעת לקחת את ה'מחלף' הנכון ולעלות על נתיב לשיפור הזוגיות
כשמתחילים להבין יותר זה את זו, מתוך הקשבה פתוחה. מגלים שרבים מהקשיים בזוגיות נובעים למעשה משרשרת של פעולות, פרשנויות ותגובות. השרשרת הזו העלתה את בני הזוג על נתיב שלילי של הסלמה וריחוק. לכן, כדי לפתור את הבעיה, צריך לדעת למצוא את ‘המחלף’ שיסייע לנו לעזור את נתיב ההסלמה ולעלות על נתיב של צמיחה.
‘המחלף’ הזה נמצא בדרך כלל בהבנת הצרכים של כל אחד מבני הזוג. הקשיים שכל אחד מעלה, נובעים בדרך כלל מצרכי ליבה עמוקים שהוא זקוק להם. הבנת הצורך, תסייע לו להביע את מבוקשו בצורה מגייסת יותר.
אדגים זאת: נניח שמשה הוא אדם קשוח ומופנם יחסית ואשתו, שרון, זקוקה לאהבה ולחום. שרון פונה למשה על מנת לספר לו על מה שעבר עליה במשך היום, משום שכך היא מרגישה שיש לו נוכחות בחייה, אבל משה מגיב בקרירות.
בשלב מסוים שרון מתחילה להרגיש שמשה חושב היא ‘חופרת לו’. היא נעלבת ואך למרות זאת ממשיכה את הסיפור, רק שהפעם היא מנסה להפגין יותר רגשות בתוכו, כדי לעורר הזדהות אצל משה. לצורך כך, היא מספרת לו בעיקר את הדברים שהיו קשים לה בתוך הסיפור.
משה, שחש שאשתו מתלוננת, מרגיש שהיא מאשימה אותו בקשיים שלה, וממהר לומר לשרון שלא צריך להתלונן כל הזמן ונמאס לו שבכל פעם שהוא חוזר מהעבודה הוא צריך לשמוע את התלונות שלה.
מיותר לציין שהדברים ילכו ויסלימו, ובמקרים רבים יגיעו למריבה משמעותית, שבני הזוג יתקשו להיזכר כיצד נכנסו אליה. ייתכן שכל אחד מהם יחשוב שטעה בבחירת בן זוגו, אבל, כאמור בחירת בן זוג היא רק חלק קטן מהדרך להשגת זוגיות טובה.
בתוך המערבולת שנוצרה היו נקודות יציאה רבות, אלה שמשה ושרון לא זיהו אותם. לדוגמא: שרון היתה יכולה להסביר למשה שהיא רוצה לשתף אותה במה שעבר עליה במשך היום, מפני שכאשר הוא מקשיב לה היא מרגישה אהובה ורצויה.
משה היה יכול לזהות ששרון זקוקה לכך. במקום לראות אותה כחופרת, הוא יכול היה להבין את הצורך שלה, ולהרוויח דרך קלה מאוד לגרום לאשתו אושר.
כאשר שרון הרגישה שמשה אינו מקשיב לה באמת, היא היתה יכול להסביר לו בעדינות שהיא זקוקה להקשבה שלו. פניה נעימה, תוך הסברת הצורך, היא בעלת סיכויי הצלחה גדולים בהרבה.
כשמשה זיהה ששרון מגבירה את עוצמת הרגשות בדבריה, הוא היה יכול לשאול אותה האם משהו הכעיס אותה, במקום לתקוף אותה.
כמובן, אם היינו ממשיכים את הסיפור ומתארים את המשך ההסלמה, היינו יכולים למצוא המון ‘מחלפים’ נוספים.
כאשר מצליחים לזהות את המחלפים הנכונים, מגלים עד כמה מוטעה להסתכל על הבעיה כתלויה בתכונתו ‘הרעה’ של אחד מבני הזוג. כאשר אנחנו נמצאים בתהליך בחירת בן זוג, מתבוננים על האישיות של האדם, על מנת לבחון האם תכונותיו מתאימות לשאיפותי, אבל לאחר החתונה, לא נכון להסתכל על הדברים במבט כזה, אלא צריך לחפש את המפתח לשינוי בתוך מערכת היחסים עצמה.
לעתים הדבר מסובך, ואז מומלץ לפנות לאיש מקצוע לצורך טיפול זוגי. בתהליך טיפול זוגי נכון, ילמד אתכם איש המקצוע כיצד לזהות את הדינמיקה של מערבולת הקונפליקט, ויכיר לכם את ה’מחלפים’ שבדרך.
הימנעות ממשחקי אגו
גם כאשר יש לכם מיומנות טובה לניהול שיחה זוגית, נדרש שיתוף פעולה של שני הצדדים. מה עושים כאשר אחד מבני הזוג איננו מוכן ‘לרדת מהעץ שטיפס עליו’ ולשבת לשיחה רגועה?
פעמים רבות מגיעים אלי בני זוג לטיפול במצב הזה. לפחות אחד מהם טוען שכאשר נוצר ביניהם וויכוח, רעהו אינו מוכן לדבר על דברים, אלא מתבצר בכעסו ועלבונו. המפתיע הוא, שכאשר אני פונה לבן הזוג ‘השתקן’, מתברר שהוא מחכה לכך שרעהו ייפנה אליו וישוחח איתו על הדברים, אבל הוא מתקשה ‘לרדת מהעץ’ ולאפשר את השיחה.
אתן דוגמא לכך –
הבעל חוזר רעב ומעט עצבני מהעבודה, ומתקשה לשתוק כאשר הוא רואה שארוחת הערב עדיין לא הוגשה. בתגובה הוא פולט הערה עוקצנית, על כך שאשתו לעולם אינה מספיקה לעשות דברים בזמן.
האישה – שגם היא שבה מהעבודה לא מזמן, ובקושי רב הספיקה לשוחח מעט עם כל אחד מהילדים, ולארגן מעט את הבית – נפגעת עד עמקי נשמתה, ומסובבת את גבה בהפגנתיות. בהתנהגות זו היא מצפה שבעלה יבין שהיא נפגעה, ויבוא להתנצל על דבריו.
הבעל, מבין שטעה, ואכן מגיע על מנת להתנצל, אבל האישה עדיין פגועה, ולכן אינה ממהרת להגיב בחיוב לניסיונות הפיוס.
הבעל, שבקושי רב הצליח להתגבר על האגו ולהתנצל, מתרגז עכשיו הרבה יותר, משום שהוא מרגיש מושפל על כך שניסיונות הפיוס שלו אינם מתקבלים…
מיותר להמשיך את השתלשלות העניינים, משום שאני מניח שהיא מובנת לכל…
איפה הבעיה?! – הבעיה המרכזית, נעוצה בתכונה קשה, אך נפוצה, שלנו כבני אדם – קשה לנו לוותר על הכבוד שלנו. מפתיע לראות אלו מחירים אדם מוכן לשלם ובלבד שלא ‘לרדת מהעץ’, דבר שנתפס בעיניו כוויתור על כבודו.
בדוגמא שנתנו, כל אחד מבני הזוג היה יכול למנוע את התפתחות המריבה, ולהפכה לתקרית זניחה. אם האישה היתה מוכנה למחול על כבודה, ולהגיב בחיוב לנסיונות הפיוס של בעלה, הדברים היו מסתיימים עוד בטרם החלו. אם הבעל היה מבין שהאישה מתקשה להתפייס, ולא ממהר לוותר ולכעוס, יש להניח שהיא הייתה מתפייסת ומודה לו על מאמציו.
הכבוד הוא אמנם אחד הצרכים הבסיסיים של האדם, ובמקומות רבים בגמרא רואים שהתייחסות לפגיעה בכבודו של אדם, היא קשה יותר מפגיעה פיזית בגופו. חשוב מאוד להבין זאת, על מנת להבין עד כמה צריך להיזהר בכבודו של אדם, ובמיוחד בכבודו/ה של בעלך/אשתך.
אבל, כבר אמר רבי אלעזר הקפר ש”הקינאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם”, וכמטפל זוגי אני יכול להעיד שבכל הנוגע לחיי הנישואים, אנשים רבים משלמים מחיר עצום, להם ולמשפחתם, רק משום שאינם מסוגלים למחול על כבודם מידי פעם.
לכן, אני מציע ששני בני הזוג יפנימו את העניין, וכאשר מתגלעת מריבה, ייזכר לפחות אחד מהם בדבריו של רבי אלעזר הקפר, וינסה ליזום את הפיוס. כפי שהדגמתי, עליו לדעת שלא תמיד בן זוגו ימהר להתפייס, אבל יש להניח שאם לא ימהר לוותר, הוא יצליח בסופו של דבר להגיע לליבו של רעהו.
כמובן, נשארה שאלה נוספת – ניקח לדוגמא מקרה שבו האישה היא זו שהתעלתה על עצמה, מחלה על כבודה, ופייסה את בעלה. לכאורה, ניתן לשאול, מה יהיה עם הפגיעה שנותרה בליבה, האם היא צריכה להישאר ללא מענה?!
לדעתי, אם האישה נשארה פגועה, לא כדאי שזה ‘יישאר בבטן’, ולכן, אחרי שהבעל כבר מפוייס, ולאחר שעבר זמן נוסף, אני ממליץ שהיא תישאל את בעלה מתי נח לו שהיא תשוחח איתו על מה שמציק לה, ואז תתנהל השיחה כפי שהמלצתי בעצות הקודמות. במקרים רבים, כאשר הבעל כבר נרגע מכעסו, וראה שאשתו אינה חפצה לפגוע בו, הוא יתרצה ויסכים לשמוע את דבריה ממקום מכיל יותר.
למה חשוב להציב מטרה עמוקה לקידום הקשר הזוגי?
עד כה עסקנו בשאלה כיצד לדון בנושאים הנתונים בקונפליקט בין בני הזוג, ולהפוך וויכוח לדיון ענייני. עכשיו אני רוצה להתקדם שלב נוסף ולעסוק בשאלה כיצד ניתן להעצים את הקשר הזוגי, בחיי היום-יום.
על מנת להבהיר זאת, אשתמש במשל מתחום הבריאות הגופנית – אדם שמבקש לשמור על בריאותו, ולשם כך הוא אינו מחכה שמשהו ישתבש, אלא בונה מערך שלם של אורח חיים בריא. במידה ואדם כזה יותקף על ידי חיידק כלשהו, הוא ייבלם על ידי מערכת חיסונית חזקה ויציבה.
אורח חיים כזה, יכלול בין השאר התעמלות ספורטיבית קבועה, מזון בריא ומגוון, ואולי אף תוספי תזונה וויטמינים.
בדומה לכך, גם בחיי הנישואים, אדם שמעוניין לשמור על קשר בריא ויציב לאורך שנים, נדרש לשמור על מספר עקרונות, שיועילו מאוד לכך. בסדרת העצות הקרובות אשתדל לפרט כל אחד מעקרונות אלו.
העיקרון הראשון, בו אעסוק היום, הוא חשיבותה של הגדרת מהות הקשר הזוגי. על מנת להסביר את כוונתי, אפתח תחילה דווקא בהסבר הדרך שבה אני ממליץ שלא ללכת!
זוגות רבים מכירים על בסיס של חוויה משותפת, שמתוכה מתפתח קשר, שבעיקרו מבוסס על ההנאה מהשהות המשותפת. כאשר קשר זה מגיע לידי מימוש, ובני הזוג מחליטים לקבוע את חייהם המשותפים ביחד ולהתחתן, קורה דבר שנראה מפתיע – הזוגיות הנפלאה, שגרמה הנאה רבה לשני בני הזוג, מתערערת לאחר מספר חודשים. אגב, הדבר המפתיע ביותר הוא שבדיוק אותם הדברים שגרמו לבני הזוג לבחור זה בזו, הופכים במקרים לא מעטים לסיבות העיקריות לקשיים ביניהם.
אתן דוגמא לכך – זוג הגיע אלי לטיפול, בעקבות תלונה של האישה על בעלה השתלטן, שאינו מתחשב בדעתה, ומתעקש תמיד שהדברים ייקרו כפי שהוא רוצה. ביקשתי מהם להיזכר בתקופת ההיכרות ולתאר לי מה משך אותם זה לזו, לשאלתי ענתה האישה שהיא מאוד התלהבה מכך שהוא הקרין בטחון עצמי רב, והיא הרגישה שהוא אדם שיודע מה הוא רוצה מעצמו. לדבריה, היא הרגישה שלידו היא תוכל להיות בטוחה ומוגנת.
כמובן, קל לשים לב שאותה התכונה עצמה, הפכה מגורם מושך ומלהיב, לגורם מטריד ומרחיק.
במסגרת כתבה זו, לא אעסוק בכח הגורם לבחירות הללו, משום שהדבר חורג מהנושא בו אנו עוסקים. ייתכן שנעסוק בכך בהמשך. כרגע אדבר על הסיבה העיקרית לכך שהשינוי קורה דווקא לאחר הנישואים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהזוג עובר שלב – מקשר לא מחייב, שכל מטרתו הנאה משותפת, עוברים לקשר מחייב וקבוע, שמטרתו…
באמת, מהי מטרתו?!…
אני חושב שזוהי הנקודה החשובה – לזוגות רבים פשוט אין תשובה לשאלה הזאת.
אמנם, ייתכן שיהיו כאלה שייענו שגם הקשר היציב והממושך תפקידו ליהנות זה מזה, אבל נראה לי שהתבוננות קצרה על המציאות תורה על כך שזה פשוט לא עובד. טבעה של הנאה שטחית הוא היותה ברת חלוף.
אתן מספר דוגמאות לכך:
המאכל הטעים ביותר, הוא טעים כל עוד לא הפך להיות רגיל ושגרתי. לאחר תקופה מסוימת של התלהבות, פג תוקפה של ההנאה ממאכל זה, ואתה מחפש את המתכון למאכל המרגש הבא. הספר המעניין ביותר, מעניין רק בפעם הראשונה והשניה, ואם הוא ממש טוב אז אולי גם בפעם הרביעית. לאחר מכן, הוא פשוט הופך להיות משעמם ושגרתי, ושוב – אתה מחפש את הספר הבא. המרצה הטוב ביותר, מעניין רק עד שאתה חש שמיצית אותו. כמובן גם כאן – אתה מחפש את המרצה הבא.
האם היינו רוצים שיהיה כך גם לגבי הזוגיות שלנו?!
כמובן שלא!
לכן, אם ננסה לבסס את הזוגיות על ההנאה המשותפת, נדון אותה לדעיכה הדרגתית. לכן, חשוב מאוד לבסס מטרה עמוקה ומשותפת לקידום הקשר והשגת זוגיות טובה לאורך שנים.
מה המטרה?
הסברנו שאם המטרה תהיה תלויה רק בהנאה מהשהות המשותפת, אנחנו מסתכנים באורך חיים קצר מאוד של הקשר. מהי אם כן מטרה יציבה וארוכת טווח יותר? זו חייבת להיות מטרה שמבוססת לא רק על הרבדים הנמוכים של האישיות שלנו, אלא על רובד הערכים, הגבוה והנצחי יותר.
לדוגמא: אחד הדברים המופלאים, הוא היכולת של זוגות, בהם הבעל עובד כקצין בכיר, לבנות זוגיות. הזוגיות הזו צריכה לעמוד בהמון מבחנים, ואם היא נבנית טוב זה משום שהזוג חי מתוך תחושה של שליחות משותפת.
חשוב שלכל זוג תהיה תחושה מסויימת של שליחות שהיא מעבר לרווח האישי והמיידי. היהדות כוללת את השליחות כחלק מובנה מעצם חיי הנישואים, משום שעל פי התורה הנישואים אינם רק זכות נעימה, אלא גם חובה. אמנם, ייתכן שיהיה מי שיראה בכך הפחתה בערכו של הקשר, אבל, כפי שכבר ציינו, החובה מקשרת את האהבה ברת החלוף, לאהבה הנצחית והקבועה.
המשנה במסכת אבות מלמד אותנו – “כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם”. אהבה שמתחילה מהאדם עצמו, על חשקיו ורצונותיו הפרטיים, תסתיים ברגע שהחשק ינדוד למקום אחר, אבל, אהבה שמתחילה מהמחויבות שלנו כלפי בוראנו, היא אהבה נצחית.
אפשר להסביר זאת באופן פשוט – כל זוג מגיע בשלב כלשהו לרגע בו הקסם של התאהבות הראשונית, שמכוחה הם בחרו להינשא זה לזו, מתחיל לפוג. זה קורה בדרך כלל במהלך השנה הראשונה לנישואים, כאשר פתאום מתחילים לראות את החסרונות בצורה מודגשת יותר, ונוצרים מתחים ראשונים.
זוג שחשב שההתאהבות הזאת תישאר לנצח, יתאכזב מאוד לנוכח השחיקה הזאת, ומחשבות נוגות, ולפעמים אף סופניות כלפי הקשר, יתחילו לעלות במוחם. אבל, זוג שמבין שהזוגיות היא דבר שצריך לעבוד עליו, לא יופתע מכך שישנו גם אתגר, ויפשיל שרוולים לעבודה.
כמובן, אין זה אומר שלא צריך לרענן את הזוגיות באופן מתמיד, וליצור גם נעימות בחיים המשותפים, אבל בחרתי לפתוח בזה כבסיס לסדרה משום שאני מאמין שבלי מוטיבציה לעבודה משותפת, אין כל תועלת בכלים שאתן בהמשך.
חשיבות רענון הקשר הזוגי
רענון הקשר הזוגי הוא נושא חשוב מאוד. זוגות רבים מתחתנים ומצפים שתהיה ביניהם אהבה מרקיעת שחקים, אבל, אינם מבינים את הצורך להשקיע בכך מאמץ. קשר זוגי יציב אינו דבר מובן מאליו, אלא עניין שיש לטפחו משני כיוונים – הן מהצד החיובי, למצוא דרכים כיצד לשפר, והן מהצד השלילי, כלומר, להימנע מלפגום בקשר. זוגות לפני נישואים יודעים זאת היטב. הם אינם תופסים את הקשר כמובן מאליו, ולכן הם דואגים לטפחו.
במהלך מפגשי הטיפול הזוגי, פגשתי לא פעם אישה שסיפרה שבעלה אינו מקשיב לה, אך כששאלתי מה גרם להם להחליט להינשא זה לזו, היא סיפרה שכאשר הכירו דווקא יכולת ההקשבה שלו היא שמשכה אותה…
במקרים אחרים, פגשתי גבר שסיפר שאשתו מרבה להתלונן ולרטון כל הזמן, אך כשהוא נשאל את אותה השאלה, הוא סיפר שבתקופה שקדמה להחלטה להינשא אשתו דווקא הייתה חיובית והצטיינה ביכולת קבלה מיוחדת…
אפשר אמנם לטעון שישנו שקר מסוים בתקופת ההיכרות, אבל לדעתי זה אינו מדויק לחלוטין, מפני שאדם אינו יכול להביא את מה שאין בו. ההבדל נעוץ בכך שבתקופת ההיכרות מובן לכל שיש צורך בהשקעה, ולכן כל אחד מביא את המיטב שבו, אבל לאחר הנישואים, כאשר הקשר נעשה מובן מאליו, נדמה שאין צורך בהשקעה הזו.
כמובן, יש בכך גם אמת, משום שאף אחד אינו רוצה לחיות כל חייו במצב בלתי יציב, בו הוא צריך להוכיח את עצמו. כל אדם מצפה מאשתו שתקבל אותו כמו שהוא וכן להיפך, אבל דווקא בגלל שאנחנו מצפים מבן זוגנו לחיות איתנו לנצח, ולאהוב אותנו כפי שאנחנו, חשוב שאנו, מצידנו, נשתדל להביא את המיטב שבנו.
לכן, חשוב להשקיע מידי פעם במחוות שונות שמראות לשני שאנחנו חושבים עליו. אלו יכולות להיות מחוות קטנות, החל מהודעת טקסט נחמדה, סתם כך באמצע היום, והמשך למתנות שונות, במועדים מיוחדים וגם בשגרת החיים, או דברים שאנחנו יודעים שיסבו לו שמחה.
בנוסף, חשוב מאוד להשקיע בסבר פנים כללי של חיבה. קשה לתאר עד כמה חשוב לאדם להרגיש נאהב. זה אחד הצרכים הבסיסיים ביותר, שבונים את הבטחון העצמי ואת תחושת הערך של האדם.
אם בכל פעם אתה נכנס עם הפלאפון מהעבודה הביתה, אולי כדאי לעצור קצת, לסיים את השיחה ולהיכנס פנוי. כך גם את, אם את בדיוק באמצע הטלפון כשבעלך נכנס, חשוב מאוד לעצור רגע ולקבל את פניו, ואז, במידה והשיחה אינה דחופה, לשאוף לסיימה מהר ככל האפשר, על מנת להתפנות ולשמוע מה שלום בעלך.
כאשר מבינים עד כמה הדבר חשוב, ניתן להעריך את חשיבות ההשקעה בכך, וממילא לגייס את האנרגיה ואת העין הטובה הדרושה.
בנקודה זו אני רוצה להביא מארון הספרים היהודי שלנו גורם רב עוצמה לריענון הקשר – טהרת המשפחה. אמנם יש מחלוקת בין גדולי ישראל, האם ניתן לתת טעם למצוות, או שטעמן נסתר מאיתנו, ושייך למקורן האלוקי. לכן למעשה לא ניתן להכריע מדעתנו ולתת טעם למצוות. אלא טעמם של המצוות נשגב מאיתנו, ונמצא בגבהי מרומים. לנו אין אלא לעשותן מתוך האמונה בגדולתו של מי שציוונו עליהן. אבל, מצוות טהרת המשפחה, יחד עם טעמיה הנסתרים, נראה באופן ברור שהיא פועלת גם במובן המעשי ביותר, לרענון קשר הנישואים. זו הסיבה שאני מביא את הדברים כאן, בהקשר של רענון הקשר.
אחד המרכיבים הקשים ביותר לחיי הנישואים הוא השחיקה והשגרה. מצוות טהרת המשפחה יוצרת התחדשות תמידית בתוך הקשר ובכך מונעת את השחיקה.
לעתים קשה להבין מדוע החמירו חז”ל כל כך בדיני ההרחקות, וישנם המתקשים לקיים זאת, אבל זוג שזוכה לקיים את ההלכה כפשוטה, זוכה לכך שהדברים הפשוטים והשגרתיים ביותר, הופכים עבורו לבעלי משמעות. אין כאן מקום להרחבה ופירוט, משום שהצנעה ראויה לדברים הללו, אבל אני חושב שכל זוג שיעמיק מעט בהלכות ההרחקה, יראה כיצד הן פועלות פעולה רבת עוצמה.
כל זאת במובן הפשוט ביותר, אבל ישנו מימד עליון יותר – זוג שמקיים את רצון ה’, זוכה לטהרה, שמעצימה את השראת השכינה בביתם. רבי עקיבא אמר שהקשר הזוגי נמצא בשיאו, כאשר ‘שכינה ביניהם’, ואין ספק שהשכינה שורה דווקא במקום טהור.
זמן קבוע לשיחה זוגית
גם כאן, אני רוצה ללמוד מהזוגות לפני נישואיהם. זוגות אלה דואגים לכך שהפגישות ביניהם יהיו מתוך אווירה נעימה, ומרבים ‘לצאת יחד’. לעומת זאת לאחר הנישואים, אנחנו שוקעים בשגרת החיים, ומאבדים את המקום המיוחד הזה, של הכיף המשותף. יש לזה צד אמיתי, משום שהקשר קיבל עכשיו עומק גדול יותר, והעיסוקים של בני הזוג הם מלאי אחריות ותוכן, אבל, מצד שני, חשוב מאוד לשמר גם בתוך חיי השגרה את המקום ל’כיפים’ המשותפים האלה.
לכן, אני מציע לקבוע, לפחות פעם בחודש, לעשות משהו כיף יחד. זה יכול להיות ארוחת ערב משותפת בבית, יציאה לבית קפה, טיול משותף, או כל דבר אחר שאתם נהנים לעשות ביחד.
על מנת שתדעו זה על זו, מה כיף לכל אחד מכם לעשות, אני מציע לשבת יחד ולעשות רשימה של ‘כיופים’ משותפים. רשימה כזו, תאפשר לכם גם להפתיע זה את זו, מידי פעם, עם הפעילויות שאתם יודעים שבן הזוג אוהב.
אחד הדברים שהפתיעו אותי כאשר התחלתי לעסוק בטיפול זוגי, היה העובדה שבלא מעט מקרים אנשים מפתיעים זה את זו, בדברים שלמעשה בן הזוג ‘המופתע’, אינו אוהב, ולפעמים ממש סובל מהם. לכן, חשוב מאוד להכיר את הדברים הללו.
ייתרון נוסף – עצם הפעילות של רשימת ה’כיופים’, מזמנת לכם ערב משותף עם חוויה מאוד מיוחדת של התכווננות זה כלפי זו.
השקעה קבועה כזו, תיצור רעננות מתמדת, ותאפשר לכם לחוש שוב ושוב את החוויה המדהימה של ההתאהבות הראשונית. אין לי ספק שזוגות שייאפשרו לעצמם את הזמן הזה, לפחות פעם בחודש, ייגלו טעם חדש בשהות יחד.
על מנת לאפשר זאת, חשוב מאוד ששניכם תהנו מהפעילות המשותפת, ולכן הרשימה שהגדרנו קודם חשובה כל כך. אם אחד מבני הזוג מפנה את זמנו באופן מאולץ, ולמעשה אינו נהנה כלל, הפעילות לא תשיג את מטרתה.
כמובן, כאשר אני מזהיר מפני פינוי הזמן באופן מאולץ, איני מדבר על עצם פינוי הזמן שלרבים הוא קשה בפני עצמו, אלא כוונתי לכך שכאשר כבר עשיתם שניכם את המאמץ להתנתק משגרת היום-יום, סוג הפעילות גורמת לכם בסופו של דבר הנאה, כך שבסופו של דבר תחושו שהיה שווה לעשות את המאמץ ולפנות את עצמכם לכך.
נקודה משמעותית נוספת, היא האווירה הכללית, עליה שומרים בבית. קשה לתאר עד כמה תשומת הלב שלנו לאווירת הבית, יכולה להשפיע על הקשר הזוגי, ועל ההתפתחות הבריאה והתקינה של הילדים.
חז”ל הגדישו זאת, כאשר עסקו בכוחם של החיוך והמילה הטובה.
לגבי החיוך נכתב: “אמר רבי יוחנן, טוב המלבין שיניים לחבירו, יותר ממשקהו חלב”, כלומר, אדם שמחייך לחבירו, מעניק לו בכך תחושת סיפוק ושמחה, שהיא במקרים רבים, צורך גדול יותר ממזון.
בדומה לכך, אמר רבי יצחק: “כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך ביא’ ברכות”. כלומר, אדם שנותן צדקה לעני, ומסייע לו בצרכיו הגשמיים, עושה בכך מעשה חשוב מאוד, ומתברך בברכות רבות. אבל, הנביא ישעיה, כאשר הוא מדבר על המסביר פנים לעני, ונותן לו ברצון, מתייחס לסוג אחר של שובע – שובע נפשי, ולכן הוא מוסיף ברכות רבות על ראשו של האדם הפונה כך לעני.
כל אחד מאיתנו יכול לדמיין כיצד היו נראים חייו אילו כל צרכיו הפיזיים היו מסופקים, אבל האנשים סביבו היו חסרי סבלנות וכעוסים כלפיו, ולעומת זאת, קל לחוש את הסיפוק והשמחה שבחיים לצד אנשים שמסבירים לנו פנים ומשדרים לנו אהבה.
לכן, חשוב מאוד לדאוג לכך שרובה של התקשורת בין בני הזוג, תהיה מתוך אהבה והסברת פנים.
המחקר מדבר על כך שזוגות שאצלם היחס בין הביקורת, לבין ביטויי ההערכה, הוא 1:5 (לטובת ההערכה כמובן), חווים זוגיות טובה ומאושרת. אני חושב שהדבר מחזק את מה שניתן ללמוד במקומות רבים במקורותינו, על חשיבות העין הטובה.
לפני שנכנסים הביתה, כדאי לזכור זאת, ולחשוב על כמה מילים טובות שאפשר לומר לבן או בת הזוג. גם אם מדובר במילים שכבר חזרו על עצמן פעמים רבות, יש להן עדיין את הכח הממלא, והן יוצרות רעננות ואושר בחיים המשותפים.
בית כזה, מקרין גם על הילדים, והם גדלים מלאי בטחון ושלווה.
הקורסים שלנו
