סכמה תרפיה הינה שיטת טיפול שהתפתחה מתוך ה-CBT, אך משלבת בתוכה עקרונות וכלים מתחום הטיפול הדינאמי בגישות של יחסי-אובייקט, גשטלט ותיאוריית-ההתקשרות. המודל פותח על ידי ג’פרי יאנג, אשר זיהה שה-CBT לבדו אינו מסייע מספיק לאנשים הסובלים מהפרעות אישיות. 

הנחת היסוד של סכמה תרפיה הינה שאנשים נולדים עם צרכי-ליבה רגשיים, אשר סיפוקם תורם להתפתחות בריאותם הנפשית. כאשר הצרכים הללו אינם מסופקים, נוצרות תפיסות יסוד (סכמות) לא-מסתגלות, אשר יוצרות מצוקה נפשית וקשיי התמודדות.

ג’פרי יאנג פירט חמישה צרכים אוניברסליים מרכזיים:

התקשרות – צורך בשייכות, ביטחון, טיפול, הזנה וקבלה.

אוטונומיה, יכולת ותחושת זהות – הרגשת מסוגלות ואוטונומיה לבטא זהות אישית.

חופש לבטא צרכים ורגשות – חוויה של קבלה כלפי הרגשות והצרכים, המאפשרת את ביטויים.

ספונטניות ומשחק – חוויית הקבלה שמאפשרת חירות לביטוי ספונטני ומשחקי.

גבולות ראליים – לשם התפתחות השליטה העצמית.

כאשר הצרכים הללו אינם מקבלים מענה מספק, מתפתחות סכמות בלתי-מסתגלות. ישנן 18 סכמות כאלה והן מחולקות לחמש קטגוריות:

• דחיה והעדר קשר – הסובלים מסכמות אלה יחוו חרדה מנטישה ויחושו פגומים ובודדים.
• אוטונומיה ותפקוד לקוי – סכמות המובילות לתחושות של תלות והעדר יכולת ומלוות בתחושות של כישלון.
• גבולות פגועים – קשיים בשליטה עצמית והאדרה עצמית מופרזת.
• מכוונות לאחר – צורך מופרז באישור מאחרים ונטייה לביטול עצמי. 
• עכבות ודריכות ייתר – פרפקציוניזם, ביקורתיות ייתר ופסימיות.

• פיצויי ייתר – על מנת להימנע מהפעלת הסכמה וחוויית הכאב הנפשי שהיא גורמת, האדם מנסה ליצור מצב הפוך מהתפיסה הקבועה שלו. לדוגמה: אדם שסובל מסכמה של תפקוד לקוי, ינסה לפעול כמיטב יכולתו על מנת להצליח ולא לחוות את תחושת הכישלון. 
• הימנעות – על מנת להימנע מהכאב האדם יימנע ממצבים שעלולים להפעיל את הסכמה. לדוגמה: אדם שסובל מסכמות של דחיה והעדר קשר, יימנע מאירועים חברתיים שבהם הוא עשוי לחוש דחיה, גם אם הסיכוי לכך נמוך מאוד.
• כניעה – מצד שבו האדם פועל על פי הסכמה, באופן שמזיק לו. לדוגמה: אדם שסובל מסכמות של דריכות ייתר וענישה, עשוי להעניש את עצמו על ידי פגיעה עצמית.

במהלך הטיפול המטופל לומד להכיר את הסכמות שלו ואת האופן שבו דרכי ההתמודדות הנוכחיות תורמות למצוקה הנפשית שבה הוא שרוי. המטופל לומד כיצד להשתמש בדרכי התמודדות מסתגלות יותר ולקבל מענה לצרכי הליבה הרגשיים שלו.

בעזרת המטופל, המטפל ‘ממפה’ את החלקים (המודים) הפועלים בנפש המטופל. ישנם ארבעה חלקים עיקריים:

הילד הפגיע – החלק של הצרכים הרגשיים, אשר לא קיבלו מענה מספק.

חלקים ביקורתיים ותובעניים – חלקים מופנמים מעברו של המטופל, אשר כוללים תכנים תובעניים כלפיו, וביקורת על כשלונותיו לעמוד בתביעות הללו.

דפוסי התמודדות – הדרך שבה המטופל פועל לאור הסכמות שלו. כפי שפירטתי לעיל (פיצויי יתר, הימנעות או כניעה).

הבוגר הבריא – חלק שהופנם מדמות הורית מיטיבה, או אם לא היה כזה, מתפתח במהלך הטיפול. חלק זה אמור להוות מעין קול הורי מיטיב בנפשו של המטופל, אשר יכול לספק ל’ילד הפגיע’ את הדרוש לו, לעצור קולות ביקורתיים ותובעניים ולווסת את דפוסי-ההתמודדות כך שיאפשרו התנהגות מסתגלת יותר.

הכלים העיקריים איתם משתמש המטפל הם:

עבודת כיסאות – על ידי מעבר בין כיסאות במרחב חדר הטיפול, מושב המטפל את החלקים השונים של המטופל, מנהל שיחות עם כל חלק בפני-עצמו, ומפתח דיאלוגים בין החלקים השונים.

עבודה בדמיון – מאפשרת לפגוש את מצבי החיים שבהם התפתחו הסכמות, וליצור רישום מחדש של החוויה, על מנת לפעול באופן חווייתי לשינוי הסכמה.

סכמה-תרפיה הוכחה כטיפול יעיל להפרעות פסיכולוגיות כרוניות ומורכבות, ביניהן אף הפרעות שנחשבו בעבר קשות במיוחד לטיפול.