במקביל לעמדה הנפשית עליה כתבתי, חשוב להימנע מהדגשת החוסר ולמצוא את הדרכים לתת תחושה של שפע. ישנם דברים שאינם חומריים, כמו הענקת חום ואהבה, שכדאי להרבות בהם ככל האפשר. חלק ניכר מהצורך של ילדים בדברים חומריים, מגיע מתוך חסך באהבת אמת. ילד שחש אהוב ומוערך, פחות נוטה לפתח תובענות למוצרי צריכה, ומייחס חשיבות פחותה בהרבה לעובדה שישנם דברים מסוימים שהוריו אינם יכולים לקנות לו.

ניתן לראות זאת באופן חד וברור, כאשר אנחנו רואים ילדים שחיים בבתים מרובי אמצעים כלכליים, אך הוריהם מגלים מעט מאוד פניות נפשית כלפיהם, משום ששניהם עסוקים במרדף הבלתי פוסק אחרי הצלחה כלכלית וקריירה. ללא ספק ילדים אלה סובלים ממחסור חמור בהרבה, מהילדים שהוריהם שמים את החינוך, המשפחה והערכים במרכז.

יחד עם זאת, על מנת לצמצם את תחושת המחסור הכלכלי, מומלץ מאוד להפתיע מידי פעם את הילדים בקניה של דברים נחמדים ולא יקרים. הערך של ההפתעה, והמסר שעובר – ‘אבא ואמא חשבו עלי’ – שווה הרבה יותר מהערך הכספי של הדברים.

במידה והילד מביע קנאה בחברו, בגלל השפע החומרים שהוא רואה אצלו, אני מציע שלא להתעלם מרגשותיו. כדאי להימנע מתגובות כמו ‘מה אכפת לך מה שיש לו, תסתכל ב’צלחת’ שלך ולא אצל אחרים’, או ‘אתה לא שמעת על הדיבר ‘לא תחמוד’?!’ וכדו’.

הבעיה עם תגובות מסוג זה, היא שהן מביעות התעלמות מרגשותיו של הילד, ומעצימות את תחושת המחסור. את החינוך להיות שמח בחלקו יש להשאיר לזמנים אחרים, בהם הילד פתוח יותר ללמידה. הניסיון להעביר מסרים בעת שהלב אינו פנוי אליהם, משיג את ההיפך ממה שאנחנו מתכוונים לעשות, משום שנוצרת אצלו תחושה כאילו המסרים שלנו הופכים להיות הגורם ש’גוזל’ ממנו את מה שהוא רוצה כל כך, ולכן הוא מפתח התנגדות נפשית כלפי המסר הזה.

במקום זה כדאי להביע השתתפות כנה ברגשותיו של הילד. ניתן לומר משהו כמו ‘אהבת מאוד את המכונית על שלט של יוסי’, כאשר הילד מהנהן בהסכמה, ניתן להוסיף בהתלהבות ובחיוך ‘נכון שהיה ממש כיף אם היה אפשר לבקש מכונית ובבת אחת היתה נוחתת לידינו מכונית יפיפיה מהשמים?’.

מפליא לראות כיצד עצם ההשתתפות ברגשות, במקום להתעלם מהם או לדחות אותם, והשימוש בדמיון, מספקים הרבה מצרכיו של הילד, גם מבלי שקנינו לו מכונית על שלט, או התנצלנו על כך שאין לנו כסף. הייתרון שבסוג התגובה הזה הוא בכך שאין כל התייחסות לכסף. כאמור, הילד יודע שלא ניתן לקנות לו כל דבר שהוא רוצה, ומקבל זאת בהבנה, כאשר הוא מסופק מבחינה רגשית.

עצה מועילה נוספת – בכל פעם שההורים חשים שהילד מפתח קנאה מסויימת, חשוב שהם ימצאו את ההזדמנויות להגביר בבית את המסר של השפע, דרך העצמת ההתייחסות הרגשית לילד, וסיפורים שמדגישים את חשיבות הערכים, גם ביחס לשפע הכלכלי. כאמור, חשוב שסיפורים אלה לא יבואו בתגובה ישירה לטענות של הילד על המצב הכלכלי, אלא דווקא כסיפורים אגביים, בסעודות שבת או לפני השינה, שיספרו מתוך התלהבות רבה והזדהות נפשית של ההורים עם המסרים של הסיפור. מומלץ לעורר שיחה עם הילד, ולאפשר לו להסביר את הסיפור, ומדוע היה שווה לגיבור הסיפור לוותר על הרווחה הכלכלית ולזכות בתורה ובחיים מלאי תוכן רוחני ונועם אמיתי ועמוק.

בנוסף, כדאי מאוד לחשוב באופן יצירתי ולהמציא משחקים שאינם דורשים רכישות יקרות. כשם שה’גוגואים’ (או ‘אג’ואים’ בלשון ירושלמית) יכולים להפוך למשחק אטרקטיבי, כך כמעט כל דבר יכול להפוך למשחק – אריזות ריקות, אבנים יפות, צדפים שאספנו בחוף הים או חומרי יצירה שאינם יקרים. עם מעט יצירתיות ונכונות להשקעה, ניתן לתת לילד משחקים ייחודיים, שהוא היה שותף ביצירתם, ולכן נהנה מהם לא פחות מהמשחקים הנוצצים אותם הוא פוגש בבית חברו העשיר.