גיל ההתבגרות מתאפיין לעתים קרובות בנטיה של הנער או הנערה להטיל ספק בדרך החיים של הוריהם. לא פעם הדברים מלווים אף בהתנסויות שאינן תואמות את הדרך על פיה הוריהם מחנכים אותם. עם כל הקושי, כל עוד זה לא מסוכן או קיצוני, חשוב להבין שזהו חלק מתהליך מבורך. הנער או הנערה מתחילים לגבש לעצמו זהות משלהם, וזה חשוב מאוד להתבגרותם. הרי כולנו רוצים שכאשר הנער יהיה אדם בוגר, הוא יחיה את חייו מתוך בחירה מלאה, ולא רק משום שהוריו גידלו אותו כך.

עם זאת, כחלק מתופעות גיל ההתבגרות, ההורים עומדים לא פעם מול שינוי שהנער או הנערה עושים בלבושם, או באורח חייהם, ולעתים שינוי זה גורם להם לחששות רבים מפני העתיד לקרות.

לדוגמה: הורים שומרי מצוות, שמגלים שביתם בת ה-16 החליטה לקצר את החצאית שלה, באופן שאינו תואם את ההלכה, עשויים להילחץ מאוד מהשינוי, משום שבטעות הם נוטים להסיק מסקנות מרחיקות לכת. במקום להבין שמדובר בתופעה נפוצה ומתאימה מאוד לתקופת גיל ההתבגרות, הם עשויים לחשוב שהנערה החליטה לעזוב לחלוטין את הדת, ומתוך כך להגיב בחומרה רבה, לפגוע קשות בקשר שלהם עם הנערה, ובכך להעמיד את הנערה בפני התחושה שהוריה אוהבים אותה רק אם היא הולכת בדיוק על פי דרכם. בניגוד מוחלט למה שההורים התכוונו, הנערה עשויה להגיב בתגובה חריפה בפני עצמה, ולהגביר את עוצמת המרד, מתוך תחושה שהיא חייבת להילחם על חירותה. בכך מבלי משים ההורים ‘דוחפים אותה בידיים’ בדיוק לאותו המקום שממנו הם חוששים.

לכן, חשוב מאוד להתייחס רק למה שרואים במפורש, מבלי לפרש פרשנויות מרחיקות לכת. נערה שמקצרת את החצאית, אינה בהכרח מועמדת מיידית לעזיבת הדת, אלא ייתכן מאוד שהיא פשוט מגלה התעניינות גדולה מבעבר במראה החיצוני שלה, וסבורה שהחצאית הקצרה תהלום אותה יותר.

הורים שיבינו שעל כך מדובר, יתייחסו לדברים בהתאם, ויוכלו לנהל איתה שיחה מעמיקה על חשיבות הצניעות, במקום להיתקף בחרדה ולהגיב בעוצמה מזיקה.