הדרכת הורים – עד כמה ‘לחפור’ לילד?
שאלה שעולה פעמים רבות בתהליכי הדרכת הורים שאני מלווה,
היא לגבי הדרך להשגיח על הילדים בגיל ההתבגרות. בכל הזמנים, ובתקופה המודרנית בייחוד,
הילדים חשופים לפיתויים ולסכנות רבות. בתקופה שלנו הדברים קיבלו עוצמה רבה יותר,
משום שהסכנות הללו נכנסו גם לבתים עצמם דרך האינטרנט שחשף את הילדים לסכנות במחשב הביתי, ‘מתחת לאפם’ של ההורים.
הדברים הללו מחדדים את הצורך שלנו כהורים, לפתח דרכים יעילות להשגחה על ילדינו.
מצד שני, אנחנו לא רוצים לתת להם הרגשה שאנחנו ‘חופרים להם’. ככל שהילדים גדלים הם נעשים יותר רגישים להתערבות שלנו,
ולכן חשוב להימנע מלתת להם את התחושה שאנחנו מצרים את צעדיהם באופן מעיק.
כאשר הורים מתייעצים איתו על כך בתהליכי הדרכת הורים,
אני ממליץ להם להקפיד על העקרונות הבאים:
בכל מקרה לא לוותר על עצם ההשגחה!
כפי שכתבתי בתחילת הכתבה, ההשגחה חשובה מאוד, משום שללא השגחתינו הילד חשוף לסיכונים רבים, ולכן אסור לוותר על עצם ההשגחה, אלא צריך לפתח דרכים יעילות לעשות זאת מבלי להעיק יותר מידי על תחושת החירות של הילדים.
להעדיף ‘בקרת קצה’
כאמור, בגיל ההתבגרות הילדים אינם אוהבים שאנחנו מתערבים בכל פרט בחייהם,
ואם ננסה לעשות זאת, נהפוך את עצמנו להורים מעיקים שהילד יחפש כיצד ‘לעקוף’ אותם, והדברים עלולים להשיג את המטרה ההפוכה ממה שההורים כיוונו.
לכן, הדרך שאני ממליץ עליה היא ‘בקרת קצה’, כלומר, יצירת קשר פתוח שיאפשר שיחות כנות עם הילד, על מנת שההורים יוכלו לברר איתו נושאים שונים,
ולהיות מודעים למצבו ולהיות מעורבים בלבטיו.
לדוגמא: ההורה יכול לקיים שיגרה של הליכה ספורטיבית משותפת עם הילד, על מנת שחלק מהפעמים הללו יוקדשו לשיחות מהותיות שיאפשר להורים להתעניין בחייו החברתיים של הילד, באופן לא שיפוטי, שיזמין את הילד לשתף אותנו בכנות בעולמו.
הורים שינהגו כך ויהיו סבלניים מספיק על מנת לאפשר לילד לשתף אותם מתוך תחושת בטחון, יגלו במהרה שהילד יעלה בפניהם התלבטויות שונות,
משום שהוא זקוק למבוגר שידריך אותו. באופן הזה הם יוכלו להתרשם ממצבו של הילד, וגם להוסיף הכוונה, מבלי לעורר את התנגדותו של הילד.
הורים שיפעלו על פי הדרכה זו ייתפסו על ידי הילד כהורים אכפתיים שכדאי להתייעץ איתם
במידה ומזהים צורך – לא להסס להתערב באופן אקטיבי יותר, אם צריך – בשילוב הדרכת הורים
במידה וההורים מזהים שהילד מסתיר משהו ואינו משתף באופן גלוי, או שומעים על כך באופן עדיף,
זה הזמן להתערב באופן אקטיבי יותר ולבדוק מה מצבו. בשלב הראשון, ניתן לברר עם צוות בית הספר, או דמויות בוגרות נוספות שרואים את הילד במסגרות אחרות (בני משפחה, מדריכי חוגים, הורים של חברים וכדו’).
במידה ומתעוררת תחושה שהילד אינו משתף אלא מסתיר משהו שדורש התערבות, חשוב שלא להסס – יש להעלות את הדברים בפני הילד, באווירה אמפתית אך אסרטיבית ולשוחח איתו כיצד תוכלו להבטיח שהדברים ישתנו.
הורים שמערכת היחסים שלהם עם הילד מסובכת וחוששים לגרום לפגיעה משמעותית ביחסים איתו במידה ויגיבו באופן הזה – חשוב שלא יוותרו על ההתערבות, משום שזה רק יגביר את הסכנה.
לכן, עצתי להורים אלה היא לעשות את הדברים בשילוב הדרכת הורים מקצועית, על מנת ללמוד איך לנהל את הדברים באופן מיטבי, למנוע את הסכנה ולהעלות את הילד על מסלול של התקדמות וצמיחה.
מניסיוני הורים שהקפידו בעקביות על העקרונות האלה, הצליחו להנחות את ילדיהם ולהובילם בדרך בטוחה, מבלי להגיע איתם לעימותים קשים ומיותרים.
הקורסים שלנו
