הורות בגיל ההתבגרות – מה עושים (ומה אסור לעשות) כשהבת המתבגרת חוזרת מאוחר בלילה?
טעות נפוצה אצל הורים בגיל ההתבגרות
הורות בגיל ההתבגרות היא ללא ספק עניין מורכב, אבל בכל זאת הדברים שאכתוב היום נראו לי מיותרים וברורים, עד שנתקלתי מספר פעמים בהורים שטעו כולם באותה הטעות, מה שגרם לי להבין שחשוב לכתוב על כך ולהציל מטעות חמורה.
מספר הורים שהגיעו אלי לצורך הדרכת הורים בקשר לביתם המתבגרת, סיפרו לי על תגובתם כאשר הילדה מאחרת לחזור הביתה מהבילוי.
כולם סיפרו על אותן התחושות ואותה התגובה – הם חשים פגיעה עמוקה בהורות שלהם, ולכן בוחרים… לנעול את הדלת ולהודיע לילדה שתצטרך להסתדר לבד… צורת החשיבה העומדת מאחורי הדברים, היא שרק כך היא תבין שאין לחזור על האיחור.
לדבריהם, הורות מתבססת על סמכות, ואם הסמכות מופרת, חשוב מאוד להבהיר שאין לכך מקום. לכאורה, יש לדבר על מה להתבסס, שהרי אנשי חינוך רבים מציעים במקום ענישה, להשתמש ב’תוצאה טבעית’, ואולי יש מי שיחשוב שגם העובדה שהנערה תתקל בדלת נעולה בשובה הביתה, היא סוג של ‘תוצאה טבעית’.
אבל, בדפוס הפעולה הזה יש בעיה אחת גדולה, שהופכת אותו לטעות נוראה – הוא מעביר מסר שעצם הקשר והמקום של הילד בבית מבוסס על אהבה התלויה בדבר.
הסיבה שפוטנציאל הנזק הינו כה גדול, היא משום שהחינוך מבוסס קודם כל על הקשר.
הורות מתחילה קודם כל מאהבה, ומתוך כך גם הצבת הגבולות אינה מזיקה לקשר, אלא מהווה חלק חשוב ממנו.
לא בכדי התורה ציוותה דווקא על ההורים לחנך את הבן, ולא על מומחים לפדגוגיה, או חכמי הקהילה.
הסיבה לכך היא שדווקא מי שמעניק את הצרכים הבסיסיים ביותר, כמו עצם הלידה, ההזנה, הבית הבטוח והצרכים הרגשיים, הוא שמעביר גם את התורה ואת ההכוונה החינוכית, וכך התורה מועברת כתורת חיים, מתוך מסר שכמו שהאב מעניק הזנה חומרית, כך הוא מעניק גם ההזנה הרוחנית והערכית.
אבל, כאשר אנחנו פוגעים בעצם הקשר, אנחנו כאילו גודעים את השורש שממנו הילד יונק, ובאופן הזה, אין להזנה החינוכית שלנו כיצד לעבור אל הילד.
התוצאה היא שההורות שלכם נפגעת באופן אנוש.
אחד מעקרונות היסוד שאני מלמד בתהליכי הדרכת הורים, הינו שהחוט המחבר בינינו לבין הילד הוא חשוב מאין כמותו ואין לפגוע בו.
כמובן, אין כוונתי לומר שאסור להפעיל מידי פעם סמכות, או אפילו סנקציה, אבל, הקשר עצמו צריך תמיד להישאר מעל הדברים, והשדר שצריך לעבור הוא של הורות המתבססת על אהבה שאינה תלויה בדבר.
הילד צריך להרגיש שתמיד שמור עבורו מקום בליבם של ההורים, וממילא אין מצב שבו הוא יסולק מהבית, ואפילו אם הפר את הוראתם. הורות צריכה לשמש הקשר הבטוח ביותר עבור הילד.
ההורים, שחוששים שהנערה המאחרת מתחילה תהליך של התדרדרות, עלולים לדחוף אותה לכך במו ידיהם, כאשר הם נוהגים באופן זה.
מיומנויות הורות בגיל ההתבגרות
ראשית, הורות בכל גיל, ובוודאי בגיל ההתבגרות, צריכה להתבסס על תקשורת.
השיטה לטפל בבעיות משמעותיות, היא דרך שיחה אישית עם הילד, הבנה עמוקה של מניעיו, וגיבוש משותף של דרכי התמודדות יעילות יותר.
שיחה כזו אינה אמורה להיגמר בכך שאתם מסכימים עם הילד, ומאפשרים לו לעשות כל מה שירצה, אבל היא כן צריכה להסתיים בכך שאתם מבינים היטב לנפשו של הילד, יודעים על איזה צורך עונה ההתנהגות הבלתי רצויה, ומוודאים שגם הוא ידע שאתם מבינים זאת.
במקרה שתיארתי שבו הילדה חוזרת מאוחר, אני מציע שלא להגיב מיד.
אם כבר הלכתם לישון, מומלץ בשלב זה להישאר במיטה, ואם אתם עדיין מסתובבים בבית, כדאי לקבל אותה בברכת שלום, מבלי להגיב מיידית על שעת החזרה הביתה.
הסיבה לאי התגובה המייידית, היא משום שהילדה מצפה לדברי תוכחה, והיא מוכנה עם תגובה – כלומר תירוצים שונים ומשונים, או התקפת נגד.
לכן, זה אינו הזמן המתאים להגיב, וחשוב שתדחו את התגובה לזמן יעיל יותר.
הורות יעילה לוקחת בחשבון תהליכים לטווח הרחוק. למחרת, בקשו מהילדה לשוחח איתה.
בשיחה דברו איתה על כך שראיתם שהיא חזרה אתמול מאוחר, הרבה לאחר השעה שקבעתם כשעת חזרה.
הסבירו לה שכאשר היא מגיעה כל כך מאוחר, אתם חוששים לה, ומתקשים לסמוך עליה, משום שהיא אינה עומדת בסיכומים שנקבעו.
בשלב זה, נסו שלא להיכנס לוויכוחים, אלא לקבוע זאת כעובדה.
שלב ההקשבה יבוא מייד אחר-כך.
לאחר שהבהרתם את עמדתכם, בקשו מהילדה להסביר מה גרם לה לחזור מאוחר.
השאלה הזאת צריכה להישאל לא כהתקפה, אלא מתוך שדר של אמון, והבנה שמדובר במעידה.
אפשר לומר משהו כמו: בדרך כלל אני רגיל שאפשר לסמוך עליך, ואת עומדת בדיבורך, מה קרה אתמול שגרם לך להפר את הבטחתך? כאשר הילדה עונה, חשוב להקשיב לה ברוב קשב, מבלי לקטוע אותה בדברי ביקורת.
נסו בשלב זה ‘להיכנס לנעליה’, ולהבין את מניעיה ככל האפשר. הורים רבים מתקשים בביצוע שלב זה, משום שהם חשים בשבעצם ההקשבה הם מבטאים הסכמה.
אבל, הדברים אינם כך, משום שכזכור השיחה התחילה בביטוי עמדה נחרצת נגד החזרה המאוחרת.
ההקשבה נועדה לבטא אמפתיה והבנה למניעיה של הילדה, על מנת שנוכל להתקדם לשלב הבא של פתרון הבעיה.
בשלב הבא, לאחר שהבנתם היטב את הילדה, נסו לחזור על עיקרי דבריה.
החזרה הזאת חשובה מאוד, משום שהיא מעבירה מסר של הקשבה מלאה.
לאחר שחזרתם על הדברים, ושאלתם את הילדה האם הבנתם את הדברים במלואם, שאלו אותה מה יכול לעזור לה לחזור בפעם הבאה בזמן.
בשלב זה רישמו על דף את כל ההצעות שהיא תעלה, ללא ביקורת או פסילה של הצעות מסוימות.
במקביל להצעות שלה, אתם יכולים להעלות הצעות משלכם. באופן הזה הדף ילך ויתמלא בהצעות רבות לפתרון.
רק לאחר שאתם מסיימים את הרשימה כולה, עיברו ביחד עם הילדה על הרשימה, והביעו את עמדתכם לגבי הרעיונות השונים, מה מהם מקובל עליהם ומה לא. גם הילדה תוכל להביע את עמדתה לגבי הרעיונות שלכם, וביחד תוכלו למצוא את הרעיונות שנותנים מקום לצרכיה, ומצד שני עונים על הדרישה המוצדקת שלכם לחזרה בשעה סבירה.
במידה ומדובר בבת שנמצאת חלילה בתוך תהליך של התדרדרות, על השיחה להיות מעמיקה יותר, מתוך הקשבה כנה ואמפתית, ביחד עם הבעת החששות שלכם ממצבה של הבת, ודיון משותף כיצד ניתן לסייע לה לעלות בחזרה על דרך המלך.
חשוב שהשדר הכללי יהיה שדר של אמון בכך שגם הבת רוצה לעשות טוב.
מניסיוני, גם נערים שמתרחקים מאוד מהדרך, אינם נחרצים בדרכם, אלא נעים בין שני רצונות, מחד הם נמשכים אחר פיתויים הקוראים להם הרחק מדרך הוריהם, אך מצד שני יש בהם גם קול שקורא להם להישאר בדרך ולא לסטות ממנה.
חשוב שאנחנו כהורים לא נתעמת רק עם הקולות השליליים, ובכך נקבע את תדמיתו של הילד בעיני עצמו כשלילי, אלא ניתן מקום לקול החיובי, בניסיון להציע לילד סיוע בגיבוש דרך חיובית יותר.
במצבים של תקשורת לקויה, שאינה מאפשרת שיחה כזו, אתם מוזמנים לקבוע איתי פגישת הדרכת הורים, שבה אסייע לכם לשפר את התקשורת עם הבת, ולבנות תשתית לטיפול בבעיות דומות בעתיד.
הקורסים שלנו
