מודל המצפן להורות ממוקדת בפיתוח המוטיבציה הפנימית
מהו מודל המצפן?
מודל המצפן הוא מודל הורות ייחודי שפיתחתי בעבודת הדוקטורט שלי. המודל מתמקד בפיתוח המוטיבציה הפנימית של הילדים.
המודלים המצויים להורות מתמקדים בפיתוח הסמכות ההורית או התקשורת המיטבית עם הילדים. אין ספק ששני הנושאים הללו הכרחיים ליישום הורות מיטבית, אבל, אלו כלים מעשיים ולא נושאי-ליבה. לדעתי ליבת החינוך שלנו הוא פיתוח המוטיבציה הפנימית של הילד.
חישבו על כך – כל הבחירות החשובות שהילד יעשה בחייו, מבוססות על המוטיבציה שלו. המוטיבציה היא למעשה המנוע והמצפן-הפנימי שמובילים את כל מעשיו של האדם. לכן, כשהחלטתי לכתוב דוקטורט, בחרתי למקד אותו בפיתוח המודל הייחודי הזה.
היסודות שעליהם בנוי מודל המצפן
מודל המצפן שואב ממספר שיטות ותיאוריות. תיאוריית המוטיבציה המרכזית שעליה הוא מתבסס היא תיאוריית ההכוונה העצמית (Self determination theory) אשר גורסת שכדי לפתח מוטיבציה פנימית יש צורך בסיפוק שלושה צרכי-ליבה חשובים:
הצורך בשייכות – הצורך של הילד והמבוגר לחוש אהובים, מקובלים ושייכים. ראשיתו של הצורך הזה בקשר בין הילד להוריו, והמשכו במשפחה שיבנה ובקהילה שיהיה שייך אליה.
הצורך בתחושת-יכולת – הצורך של הילד לחוש שהוא מסוגל לעמוד במה שהחיים דורשים על מנת להצליח.
הצורך באוטונומיה – היכולת של הילד לבחור את מעשיו והערכים שמובילים אותו.
כאשר אנחנו ממלאים עבור הילד את הצרכים האלה, אנחנו למעשה יוצרים קרקע דשנה להתפתחותה של מוטיבציה פנימית.
פיתוח תחושת השייכות
על מנת לפתח את תחושת השייכות של הילד, חשוב מאוד שנקפיד להיות זמינים עבורו כאשר הוא זקוק לנו, ולהיענות לצרכיו כאשר זה ניתן. ילד שמרגיש שהוריו זמינים, קשובים ונענים, יחוש אהוב ובטוח. כאשר הוא מרגיש כך, הוא נוטה לראות בנו גם מורי-דרך ולהפנים את הערכים שעל-פיהם אנחנו מחנכים אותו.
הסיבה לכך היא שהילד נולד עם נטייה מולדת להתקשרות עם דמות הורית אוהבת, אמפתית ומקבלת, והתקשרות זו מלווה גם במוטיבציה להתנהג באופן שיעורר את אהבתנו אליו.
כמובן שבאופן טבעי הילד גם לעתים מגלה התנגדות, משום שהוא מפתח את הזהות העצמאית שלו, אבל יחד עם זאת, ככל שהוא ירגיש שייכות גבוהה יותר, יש סיכוי גדול יותר שהוא יפנים גם את הערכים המרכזיים שעל-פיהם אנחנו מחנכים.
פיתוח תחושת היכולת
הילד לומד על יכולותיו דרך חוויות של הצלחה. ככל שנזמן לו אתגרים – שהם קשים מספיק כדי להוות אתגר, אבל מותאמים ליכולותיו, על מנת שיחווה הצלחות – כך הוא יחוש יכולת גבוהה יותר.
בנוסף, חשוב לעודד אותו ולשקף לו את הצלחותיו. עידוד יעיל נעשה תוך תיאור ההצלחה של הילד בשפה עניינית – במקום לומר לילד שחזר עם ציון מעולה במבחן – ‘איזה גאון אתה!’, עדיף לתאר את ההתרשמות שלכם: ‘ראיתי כמה למדת למבחן הזה. איזה כיף לקצור את הפירות של ההשתדלות שלך’.
חשוב שהילד ירגיש שהחיים על-פי הערכים שלכם הם ברי-השגה עבורו, משום שרק כך הוא יחווה מוטיבציה פנימית ליישם זאת.
פיתוח תחושת האוטונומיה
כדי שילד יפתח מוטיבציה-פנימית הוא צריך לחוש שהוא עושה את הבחירות שלו בעצמו. לכן, חשוב להשתמש בשפה שאינה מדגישה את הכפייה והשליטה שלכם כהורים, אלא דווקא את מרחב הבחירה.
כאשר הילד קטן ניתן לעשות זאת באופן פשוט על ידי מתן בחירה בין מספר מצומצם של אפשרויות שאתם נותנים. אבל ככל שהוא גדל, חשוב לשתף אותו בשיקולים וכאשר הדבר ניתן אז רצוי גם לדון איתו בדברים ולפתח ביחד איתו תוכנית פעולה ביחס לאתגרים השונים שניצבים בחייו.
בנוסף, כדאי מאוד ללמוד את השפה המוטיבציונית. זוהי שפה שמתמקדת בדיבוב הילד לבטא את המוטיבציה שלו. המסגרת הקצרה של מאמר זה אינה מאפשרת לפרט על זה יותר, אבל תוכלו ללמוד על כך בקורס שלי על פיתוח מוטיבציה אצל ילדים.
הקורסים שלנו
