אני רוצה להציע לך לפנות ליועץ הטוב ביותר שיוכל לעזור כאן – בנך בעצמו!
גם אני לא הייתי ממהר לפנות לענישה, אם כי גם לה יש מקום, כאשר אין מוצא אחר.
במקום זה הייתי משוחח איתו, ומציג בפניו את התלבטותך.
נוסח הפניה אליו יכול להיות בערך כך:
‘יאיר חמוד, אנחנו רואים שאתה זקוק לפעמים לזמן בחוץ, כדי לנסוע באופניים ולשחק, אבל, כדי שנוכל לתת לך לצאת בלב שקט, אנחנו צריכים לדעת שאתה חוזר בזמן.
אנחנו מבינים שאתה אינך מתכוון לאחר, אבל בפועל הרבה פעמים אינך מגיע בזמן שקבענו.
לכן אנחנו צריכים ממך עצה, כיצד נוכל להיות בטוחים שתעמוד בזמן, כאשר אתה יוצא מהבית”.
כך הוא יהיה זה שיציע את הכללים.
במידה וגם לאחר מכן הוא עדיין אינו עומד בזה, אפשר לפנות אליו שוב, ולהזכיר את הכללים שהוא קבע, ולשאול מה יעזור לו לעמוד בזה.
רק במידה והוא עדיין אינו עומד בזה, ניתן להסביר לו שכך אינכם יכולים לאפשר לו לצאת (זה אמנם כבר מתחיל להיות דומה לעונש, אבל זה בא ממקום אחר).
העיקרון הוא שאתם אינכם עומדים מולו, כמתנגדים להנאותיו, אלא נמצאים בצד שלו, אלא שרוצים ללמד אותו לעמוד בכללים, מתוך אמון שגם הוא רוצה לעמוד בכך.
במידה והדבר לא יעזור, יש מקום לבחון האם הוא סובל מקושי משמעותי יותר, המקשה עליו להתרכז במשימה ולווסת את התנהגותו. במקרה זה, מומלץ לפנות לאיש מקצוע, ולקבל המלצות כיצד לפעול.