התסכול אל מול תחושת חוסר ההשקעה
אחד המצבים המתסכלים בתוך מערכת זוגית, היא התחושה שבן-הזוג אינו מוכן להשקיע מספיק בקשר. כאשר מרגישים שהשני ממוקד רק במתרחש בחייו האישיים, החברתיים או התעסוקתיים. המצב הזה גורם בדרך כלל לשני לחוש נטוש ומאוכזב.
התסכול הזה הוא מנת חלקם של זוגות רבים מאוד. במאמר זה אסביר מדוע התגובה הנפוצה למצב, רק מסלימה אותו ופוגעת בקשר. מתוך כך, אציע דרך יעילה יותר שבה תוכלו להתחיל להתמודד בהצלחה ולשפר את איכות הזוגיות.
איך הפתרון לבעיה הופך להיות הבעיה בעצמה?
אני רוצה לספר לכם היום על דפוס של התנהלות זוגית שאולי תזהו אותו על עצמכם או על בני/בנות זוגכם. נקרא לדפוס זה – ‘המשגיח/ה המתמיד/ה’.
אסביר תחילה מהו הדפוס הזה. בנוסף, אסביר למה הוא לא משיג את המטרה, אלא מחמיר את הבעיה. לאחר מכן, אסביר מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב.
כדי להמחיש אשתמש בדוגמה:
אסתי רואה בקשר הזוגי עניין מרכזי וחשוב ומאמינה שצריך לשים את הזוגיות במרכז. היא מאוד מתוסכלת מכך שירון, בעלה, אינו משקיע מספיק בקשר ולדעתה אינו רואה אותה מספיק.
אסתי מרגישה פגועה ולפעמים גם נטושה, ומאבדת את הביטחון באהבתו של ירון וביציבות הקשר. בתגובה היא מרבה להתלונן על התנהגותו של ירון. מרגע שירון מגיע הביתה אסתי בודקת עד כמה הוא שם לב למה היא זקוקה והאם הוא פנוי וקשוב לשמוע אותה.
קראתי לדפוס זה ‘המשגיחה המתמידה’, משום שהיא עומדת על המשמר בקביעות ומשגיחה על איכות הקשר בדריכות, לבל תחדל ההשקעה ההדדית בזוגיות.
המיקום המרכזי שאסתי מעניקה לזוגיות היה עשוי לתרום תרומה משמעותית לקשר הזוגי. אבל במקום זה, היא ממהרת להתאכזב, ואז היא מביעה כעס ותסכול רב ומענישה את ירון בכך שהיא מזעיפה את פניה, ונותנת לו ‘כתף קרה’ בכל פעם שהוא מנסה להתקרב.
ניתן להבין את התסכול של אסתי, אבל הדרך שבה היא מביעה אותו אינה מועילה. בדרך כלל, כאשר היא תתלונן ותתקוף את בעלה, היא תקבל בתגובה התגוננות או גרוע מכך – התנתקות והפגנת אדישות מתסכלת.
איך אפשר לשפר את המצב ו'לגייס' את השני להשקיע יותר?
כדי להבין איך אסתי יכולה לפעול ביעילות, צריך לחזור ולהיזכר בסיבה שמניעה אותה – הצורך שלה בקשר, וחוסר הביטחון בכך שהיא אהובה.
במידה והיא הייתה מצליחה לשתף את ירון בצורך שלה מבלי להאשים אותו, ייתכן מאוד שירון היה יכול להבין עד כמה חשוב לה לחוש אהובה, ואולי אף היה לומד לאט לאט כיצד להיענות לצרכיה ולשפר את מעורבותו בקשר.
אבל, הכעס שלה אינו גורם לירון להבין, אלא רק גורם לו ייאוש ותחושה שלעולם לא יצליח לרצות אותה. בתגובה הוא מסתגר בעצמו או מפגין אדישות כלפי תלונותיה.
אסתי הייתה משפרת מאוד את מצבה ומצב הזוגיות שלה אם הייתה לומדת כיצד להביע את הצורך שלה באהבה ובביטחון, מבלי לתקוף את ירון על התנהגותו.
היא יכולה לפנות לירון ולומר לו: ‘אתמול עבדתי עד מאוחר, והייתי מאוד זקוקה לעזרתך. ראיתי שהיית עייף, אבל היה לי חשוב להרגיש שאתה רואה אותי. במצבים כאלה, אני מאבדת את הביטחון בכך שאני אהובה, ומאוד חשוב לי להרגיש אותך יותר, אני צריכה שתציע עזרה, או לפחות תבטא אכפתיות כלפי’.
ייתכן שגם במצב הזה ירון יגיב מיד בהתגוננות, משום שזה הדפוס הזוגי המוכר לו, אבל אם אסתי תשמור על סגנון שאינו מתקיף, אלא משתף בצרכיה, מתוך אמון בקשר ובירון, יש סיכוי שהוא יתרכך ויוכל להקשיב לה ולעשות מאמץ להיענות לצרכיה.