כאשר ילד פונה אלינו לגבי התלבטות מסויימת, במקרים רבים יש לנו עמדה בנושא, והיינו מעדיפים שייבחר באפשרות מסויימת.

הבעיה היא שבאופן טבעי, הדבר גורם לנו להגיב מיד ולומר את עמדתנו, וכאן קורים שני דברים בעייתיים:

1. מתפספסת ההזדמנות שלנו לעזור לילד לקבל החלטה בעצמו, ובכך להשפיע על העולם הערכי שלו, וגם על מיומנויות קבלת ההחלטה.
2. פעמים רבות, כאשר אנחנו באים עם עמדה ברורה, אנחנו מבלי משים גורמים לילד דווקא להתנגד לעמדה, משום שהוא מרגיש שהיא אינה שלו, ולכן למעשה, אנחנו דוחפים אותו להחלטה ההפוכה.

אז מה הפתרון?

בשלב הראשון – להקשיב.

לאחר מכן – להצטרף לדיון. כלומר, לשאול את הילד מהם הצדדים השונים בהתלבטות שלו, ולמה דעתו נוטה. בשלב זה ניתן, דרך השאלות שלנו, לעורר אותו לחשוב על צדדים נוספים, על מנת שבסופו של דבר הוא יראה את התמונה השלימה, ובכך למעשה אנחנו עוזרים לו להחליט ממקום בוגר ושלם יותר.

רק אחר כך – ניתן להציע לו לשמוע את דעתנו.

כאשר הוא בוחר לשמוע אותנו, לאחר שהוא חש שהקשבנו לו ברוב קשב, וכיבדנו את דעתו ואת ההתלבטות האישית שלו, יש סיכוי טוב שהוא יקשיב לנו באופן משמעותי, משום שבדרך כלל ילדים וגם בוגרים יותר, נוטים להחשיב את דעת הוריהם, כאשר לא מעוררים בהם התנגדות.

בהצלחה רבה ביישום הדברים.